היכן הפריפריה

במדינת ישראל המילה פריפריה היא מילה טעונה. היא מיד מעלה אסוציאציות. חלוציות, ישוב הארץ, עיירות פיתוח, ציונות, כיבוש, קיפוח, מזרחים, אשכנזים ומה לא. בנוסף, קשה מאד להגדיר היכן מתחילה ומסתיימת הפריפריה. ישנן גמלהגדרות גיאוגרפיות, דמוגרפיות, סוציולוגיות וכמובן הגדרות סובייקטיביות. חשבתי על כך לא מעט ולא הצלחתי למצוא הגדרה מילונית שתספק אותי לכן החלטתי להגדיר שמי שמיקום מרכז חייו אינו ממצה את צרכיו, שאיפותיו ורצונותיו חי בפריפריה. במילים אחרות, מי שאינו מרוצה מהנ.צ. של מרכז חייו חי בפריפריה. על פי ההגדרה שלי הפריפריה אינה דבר חיובי כי היא מבטאת חוסר איזון. כמובן שלא קל להודות בכך ולכן לא מעט חיים בפשרה ואינם מתעסקים בנושא יותר מדי. אדגיש שוב, אני מתייחס להגדרה הזו בלבד. לדוגמא, אם מגדל צנוניות שחי במעלה שחרחורת בואכה גבול מצריים מבסוט עד הגג מחייו וממיקומו אז הוא אינו חי בפריפריה! פשוט מאד.

 למה לדון על כך בבלוג כלכלי? בחירת מיקום מרכז החיים היא לרוב בחירה כלכלית שמצד אחד נובעת משיקולים כלכליים ומצד שני יש לה השלכות כלכליות על עתידנו. אני רוצה לנתח קצת את הפריפריה הישראלית בעיניים כלכליות.

 אני רוצה להתחיל בניתוח מספרי של האוכלוסיה בישראל. ישראל במקום ה-27 ברשימת הטריטוריות הצפופות בעולם. לא נורא תגידו, אבל הרשימה כוללת מדינות ללא שטח כמו מקאו, מונקו, סינגפור, גיברלטר, סן מרינו ועוד טריטוריות מוזרות. אם נסנן את הטריטוריות ששטחן פחות מעשירית ממדינת ישראל אז ישראל נמצאת במקום ה-10 בצפיפות אחרי בנגלדש, הרשות הפלסטינית, לבנון, רואנדה, בורונדי והודו אבל גם אחרי דרום קוראה והולנד. הצפיפות בישראל היא 400 נפש לק"מ רבוע. כאמור, בעשיריה הראשונה. כבוד. יישבנו את המולדת, אפשר לנוח. רגע, עוד תיקון קטן, בישראל מוגדרים כ 8900 קמ"ר כשטחי אש, אם נפחית אותם משטח המדינה (לצורך חישוב צפיפות) נקבל את המקום השלישי בעולם בצפיפות והמקום הראשון בכלכלות המפותחות!
רגע, האם במדינה כה צפופה באמת יש משמעות לפריפריה? הרי אנשים נמצאים בכל מקום. אפילו את חזונו של בן גוריון הגשמנו ויישבנו את הנגב, בבדואים אמנם אבל מה זה חשוב. לפני מספר שנים ניסה לשווא כתב הארץ לאתר גבעה שמפסגתה יביט לעבר ארבע רוחות שמים ולא יבחין בציויליזציה. שורה תחתונה – אנחנו מאד צפופים.

 אז מצד אחד מדינה צפופה מנטרלת את המשמעות של פריפריה כי בכל מקום יש אנשים אבל מצד שני צפיפות מקשה להגיע ממקום למקום וזו הבעיה המרכזית. שימו לב – נגישות בעייתית הופכת מקום מרכזי גיאוגרפית לפריפריאלי ולהפך.

מקום לא נגיש הוא פריפריה בלי קשר לריחוקו הגיאוגרפי

 הרי אמרנו שפריפריה היא ענין סובייקטיבי, לא? ובכל זאת, קושי לנוע ממקום למקום יוצר פרפיריאליות במקום שבו אדם רוצה להיות במקום אחד אבל תקוע במקום אחר. נניח תיאורטית שניתן להגיע בזמן זניח מכל מקום לכל מקום – אז אין יותר פריפריה. אני יכול לגור ב-א' לעבוד ב-ב' ולבלות ב-ג'. אולם אם אני מוגבל בתנועה אז אני מתפשר, עובד ב-א', גר ב-ב' אבל לא מבלה. או אולי עובד ב-א' למרות שהכישורים שלי יכלו לאפשר לי לעבוד ב-ב' אבל אין לי יכולת כלכלית לגור ב-ב'. לאחרונה קראנו שאנשי חיל המודיעין לא רוצים לעבור לשרת בנגב ובטח שלא לעבור לגור בו. מדוע? כי הם לא רוצים להיות פריפריה. בקיצור, המפתח לפתרון בעית הפריפריה של ישראל, והמפתח לכמה בעיות חברתיות קשות, היא מהפכה תחבורתית. זה לא אומר שצריך לסלול מסילת רכבת מהירה לכל חור, ממש לא.
בהולנד, מדינה צפופה כמונו בערך עם שטח גדול ב 50% יש מעל 400 תחנות רכבת, בישראל כ 60. זה לא ההבדל היחיד כי בהולנד הרכבת פועלת כל הזמן. בהולנד לא מדברים כל היום על פריפריה. Het is geen probleem. אין מדינה מערבית בצפיפות כמו שלנו עם מערכת תחבורתית כה בעייתית. מצד אחד צפיפות בכבישים הגבוהה ב OECD  ומצד שני מערכת תחבורה ציבורית שבורה. זה יוצר מצב שבו מי שגר ברעננה ועובד בת"א, מרחק של פחות מ 20 ק"מ, יכול להפוך לפריפריאלי (אם כי קשה מאד להודות בכך). כלכלית, התלות ברכב הפרטי שעומד כל היום בחניון של העבודה מעמיסה הוצאה שנתית למשפחה של 30,000 ש"ח, הוצאה משמעותית שערכה הולך ופוחת. אפילו אלו שסובלים בכבישים לא תמיד מוכנים לסלילה נוספת, כי כבר לא נשאר מקום. אם כי לפחות בינתיים, עדיין ניתן לנסוע ברכב פרטי. 

 עיריית ראשל"צ קיימה השבוע את ישיבת המועצה בתוך הרכבת במחאה על הכוונה לסגור את הקו הישיר מראשל"צ לת"א. המחאה על סגירת הקו הגיעה גם לפסים אלימים. מדוע? נורא פשוט. סגירת קו הרכבת הישיר לראשל"צ הופכת אותה לפריפריה ואף אחד לא רוצה להיות בפריפריה. הרי ראשל"צ היא העיר הרביעית בגודל האוכלוסיה בישראל ובקרוב תקבל את המקום השלישי, אלא שלפתע הפכה לפריפריה.

 צריך לזכור כמובן שתל אביב רבתי היא המרכז והמטרופולין הישראלי. היא מרכז הכלכלה והיא מרכז התרבות. שני אלה מהווים מקור משיכה, כמו בהרבה מדינות אחרות בהן הלב הפועם הוא המטרופולין. מגמות אורבניות עולמיות רומזות שכך זה יישאר.איילון

 לפני שניגשים לתקן את בעיות התחבורה כדאי לשים לב לכמה מגמות שכבר רואים אצל דור ה-Y. הדוגמה של חיל המודיעין היא בדיוק חלק מהמגמה. צעירים משכילים לא רוצים להתרחק מהלב הפועם, ושוב אזכיר כי לא מדובר על מרחק פיזי אלא על נגישות (שתלויה גם במרחק פיזי). אסף רפפורט, מבכירי מיקרוסופט בישראל נוסע לעבודה באוטובוס ואופניים, אין לו רכב פרטי כי הוא מספיק נבון להבין שבמאה ה-21 זה צריך להיות מיותר. החברות WIX, אמאזון, גוגל,פייסבוק ואחרות הבינו שהן צריכות להיות במרכז ולא בפריפריה כדי למשוך את הכשרונות הצעירים, בצנטרום של הפיילה ממש. חלקן אגב נמצאות באותו בנין. בישראל, בגלל מגבלות התחבורה, המרכז מוגבל למרכז הגיאוגרפי שבין הים לנהר. נהר איילון כמובן.  

 לסיכום ביניים, מימדי הפריפריה הישראלית הם פונקציה של מצב התחבורה. האם צריך לפתור את בעיות התחבורה של ישראל? לפני שמרבית המדינה תהיה הפריפריה – דחוף!

האם אפשר? כן. אך זה הולך ונהיה קשה. אז מה עושים?

שוב, אינני מומחה על למרות התעניינותי בתחום כאיש כלכלה וחברה. יש כמה דברים מרכזיים שצריך לעשות לדעתי בעדיפות לאומית עליונה (אחרי הרחקת הצבא האירני מהגבול):

 להבין שאם אנשים חיים שבעה ימים בשבוע כך גם התחבורה שלהם. זו האבן הגדולה ביותר שצריך להפוך והיא תנאי הכרחי לכל פתרון. גם אם תהיה רכבת במהירות האור מת"א לנגב היא לא תגרור מעברי אוכלוסיה אם היא לא תפעל באותם יום וחצי חופשיים בשבוע ובליל הסדר

 להבין שעידן הרכב הפרטי כאמצעי תחבורה מרכזי מתקרב לקיצו שכן הוא הופך לנטל שרק מייצר עוד פריפריות חדשות

 להרחיב משמעותית את ההיצע והנגישות לתחבורה הציבורית במכלול אפשרויותיה ולייעלה כך שתפעל בהרמוניה. דחוף דחוף דחוף. כן, אפילו לראשל"צ המנותקת. שנים מדברים על מסילה רביעית באיילון, כאשר היום כבר ברור שצריך שש! ומה עם הרכבת לירושלים לעזאזל?

 לתעדף הן מגורים והן עסקים בסמיכות לעורקי תחבורה ציבורית (בעיקר רכבת).

 לשדרג את מכלול התשתיות בלב המטרופולין כדי שיתמכו בגידול האוכלוסיה שתנוע ותחיה בו.

 ברמת הפרט: להבין את מכלול ההשלכות של מצב התחבורה בישראל על בחירת מרכז חיינו. לדרוש מנבחרינו לטפל בנושא בעדיפות לאומית עליונה. לצאת מהפריפריה.

 חברתית הצורך ברור, אך גם כלכלית, השקעה בתשתיות תחבורה אינה בזבוז כסף אם עושים אותה נכון. יש מודלים כלכליים מוכרים המאפשרים גיוס הון לפרוייקטי תשתיות. ניתן גם למדוד את התועלת הכלכלית של פרויקטים כאלה.

 לסיכום, ניתן לראות שמדובר בשינויים מהותיים שחלקם פוליטיים, חלקם חברתיים וחלקם אופרטיביים. חלקם יקחו זמן וחלקם ניתן לישום מהיר. אנחנו נמצאים בנקודת זמן משברית שבה אם לא נטפל בבעיה התחבורתית מהשורש חלקים הולכים וגדלים מהמדינה יהפכו לפריפריה מה שיסכן מאד את עתידה


מקורות:
The World Bank Data
ארץ בחאקי – קרקע ובטחון בישראל, מאת עמירם אורן ורפי רגב, הוצאת כרמל, 2008
קישורים נוספים בפוסט עצמו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

בית ב 14,000 שקל ונקודת הפיתול

לפני מספר שבועות קראתי את הכתבה הזו ואז פניתי לחבר שלי, יזם נדל"ן, בשאלה: היתכן שבית יעלה 14,000 שקל? הבחור ענה בתמימות שכן, אמנם בחלק מהערים המחירים גבוהים יותר אך ניתן בהחלט עדיין למצוא דירה במחירים הללו. שתיקה של שתי שניות ואז הבנתי ועניתי לו: לא למטר רבוע, יא אהבל, לכל הדירה! הבחור הביט עלי במבט מרחם.

למה אני כותב שוב בנושא הדיור? הרי כבר כתבתי על כך בעבר. כי הנושא חשוב. מעסיק רבים ורבים שואלים אותי עליו. גם בפוליטיקה ובתקשורת הוא תופס מקום נכבד.  אולם הישועה לא תבוא מהממשלה (צר לי מצביעי כחלון). כחלון לא יוריד את מחירי הדיור כשם שהוא לא הוריד את מחירי הסלולר. רגע, מה? הרי כחלון הוא המצביא הגדול שנצח בקרב את חברות הסלולר הארורות ובזכות נצחונו זכה לעשרה מנדטים בכנסת העשרים. לא. כחלון הוא איש שיווק מצוין אולם המצביא הגדול הוא מיכאל גולן. עולה חדש שהביא מחו"ל תפיסה עסקית חדשה בארצנו שאומרת שאפשר להרוויח בלי לדפוק את הלקוח. מחירים טובים, מוצרים פשוטים ושקיפות. גולן הוא המהפכן הגדול.

 נחזור לדיור. אני צופה שלא יהיו שינויים גדולים במחירי הדיור אם כל הווקטורים המשפיעים עליהם יישארו ברמות הנכחיות. שינוי יקרה כאשר תופיע ה Inflection Point , בעברית – נקודת הפיתול. מהי נקודת הפיתול?

 נקודת הפיתול היא נקודה בזמן שבה קורה משהו, יכול להיות אף מינורי, שבעקבותיו מתחולל שינוי מהותי שמשפיע על הרבה אנשים. במילים אחרות, לא בהכרח השינוי עצמו הוא פריצת הדרך אלא רק השלכותיו. דוגמאות: האייפון ובעקבותיו האנדרואיד ומהפכת הסמארטפונים ששנתה את חיינו (וגם נוטלת חיי אדם יותר ממלחמות). השינוי הטכנולוגי שאפשר זאת היה בסך הכל מסך מגע יותר מדוייק, לא ביג דיל. יצירתיות עסקית גם היא יכולה ליצור נקודת פיתול, כמו למשל Air-BnB.

 נו, מה עם הדיור? ובכן, לדעתי הדיור משווע לאירוע שיהווה נקודת פיתול ובעקבותיו יתחולל שינוי בתחום. אני מעריך שזה יקרה כי יש חוסר איזון כלכלי בתחום. אנשים משלמים הרבה כסף עבור מוצר נחות. מה הכוונה? תחום הבניה של דירות מגורים מיושן טכנולוגית. אנחנו בונים כמו לפני מאה שנה קיר בבלוקים, חוצבים בו מיד לאחר מכן כדי לסלול קווי חשמל ומים, מטייחים בטיח, משקים, מרכיבים אלומיניום וזכוכיות בהתאמה ידנית, מרצפים בלטה בלטה, צובעים, מתקינים אביזרי אינסטלציה, שוב חוצבים כדי להתקין שיש, שוב קודחים כדי להרכיב אביזרים ובסוף, אחרי חודשים ארוכים מאד של בניה, נכנסים לגור בבית שבחורף הראשון חודרים אליו מים, היעילות האנרגטית שלו נמוכה וסדקים מופיעים בקירות. המון עבודת יד מיושנת, לא יעילה, לא איכותית וגוזלת זמן. כל זאת לפני שדברנו על הבירוקרטיה האימתנית מסביב לכל התהליך. בקיצור, יקר, מיושן ומסורבל.

 לכן, חייב לקרות משהו. לא יתכן שלאורך זמן צעירים ישלמו 150 משכורות ממוצעות כדי לקנות דירה ממוצעת באיכות נמוכה. להערכתי, דור ה Y וה Z לא יסכימו. או שהם ימצאו את נקודת הפיתול או שהם יתחפפו מפה.

 אז מהי נקודת הפיתול בתחום הדיור? זו שאלת מליון הדולר. יתכן שיעלו רעיונות חדשים הקשורים לשיטת הבניה, יתכן שיעלו רעיונות חדשים שיגדירו את הבעלות על דיור (למשל כמו WeWork), יתכן שמישהו יצליח למצוא סדק ברגולציה המגדירה דירת מגורים כיום. אינני יודע. אני רק יודע שאם טכנית ניתן לבנות דירה ב 14,000 שקל אז לאורך זמן אנשים לא יסכימו לשלם פי 100 (!). זהו מצב של disequilibrium, חוסר שיווי משקל אשר לא מחזיק לאורך זמן.

 מתי זה יקרה?
אולי עוד חמש שנים, אולי עוד עשרים ואולי יותר, אבל זה יקרה. 

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.


 

 

חשיבותו של 31 במארס

מה קורה בשלושים ואחד במארס?

31 במארס הוא תאריך יפה, השנה אפילו חל בו חג הפסח ובמקרה גם יום לאחריו חג הפסחא. חג שמח!
אבל ה 31/3 הוא גם יום חשוב בחיים הכלכליים שלנו.

רגע, הרי אנחנו עושים סיכום מסודר בסוף השנה, לא? נכון. חלקית. ישנם סיכומי שנה נוספים, שגופים אחרים עושים עבורנו ואלה בד"כ מגיעים רק לקראת סוף הרבעון הראשון של השנה החדשה.

להלן דוגמאות:

אישור ניכוי מס במקור מניירות ערך לשנת המס – כל מי שיש לו תיק השקעות כלשהו, או ניירות ערך כלשהם, או השקעות פיננסיות אחרות (למשל הלוואות חברתיות) מקבל אחת לשנה מהגוף המנהל אישור שנתי על ניכוי מס במקור. האישור ידוע בשמו המוכר יותר – טופס 867.

למה הוא חשוב? ישנן מגוון סיטואציות בגינן יתכן שמגיע לכם החזר מס. קצרה כאן היריעה מלפרטן. ניתן לבקש החזרי מס עד 6 שנים לאחר תום שנת המס. לא בטוחים – התייעצו! ראיתי כבר לא מעט החזרי מס. בכל מקרה, שמרו את הטפסים הללו.

אישור תשלומי מס לשכירים – מוכר כטופס 106 – בדומה לאישור הקודם, ישנם מקרים בהם מגיע לכם החזר מס (החלפת משרה, עזיבה לפני סוף השנה, משרה נוספת, עצמאי ושכיר, נקודות זיכוי לא מעודכנות, נכות ועוד). שמרו את טפסי ה 106 והתייעצו עם איש מקצוע לגבי פוטנציאל ההחזר.

דוחות הפנסיה השנתיים – גופי הגמל והפנסיה שלנו שולחים בשנים האחרונות דוח רבעוני מקוצר, קל יחסית לקריאה תודות לרפורמה מבורכת בתחום. אולם אחת לשנה הם מנפיקים דוח שנתי מפורט יותר. יתכן שלרובנו הוא אינו ברור אבל הוא מכיל מידע מפורט וחשוב לגבי ההפקדות, מצב החסכון, הביטוחים הפנסיוניים ועוד. אני מציע לנסות וללמוד את הדוחות הללו, להתיידד עמם ולוודא שמה שקיים שם אכן תואם למציאות. אם אינכם בטוחים, התייעצו עם יועץ פנסיוני או עם סוכן הביטוח שלכם.

אני מאד ממליץ לבקש מחברת הפנסיה לשלוח את הדוח השנתי בדואר הרגיל ולא רק באמצעים דיגיטליים. אני ממליץ לשמור את הדוחות הללו. כמו כן זו הזדמנות להזכיר שעל פי התקנות, כל גופי הפנסיה מחויבים לאפשר לכל חוסך גישה דיגיטלית פשוטה לתיק הפנסיוני שלו. בדקו באתר של חברת הפנסיה שלכם.

מה עוד?

ישנם עוד גופים ומועדונים למיניהם שמסכמים את השנה החולפת רק ב 31/3. למשל, מצאתי שהנקודות שצברתי בחברת התעופה, פגות ב 31/3! מיהרתי להמירן בשווה ערך אחר ומנעתי השלכתן לפח.

לסיכום,

31 במארס הוא תאריך שחשוב לשים לב אליו כל שנה בניהול הכלכלי של החיים שלנו. אחד באפריל בא למחרת, אז אל תהיו fools ב fools’ day.  רוצים הדרכה באחד מהנושאים? דברו איתי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

סמסונג S9 החדש וארבע החביות

הסמסונג S9 יצא לשוק. פרסומות ענק באיילון מבשרות על הפלא החדש. אכן מדובר במכשיר מלא בבשורות לאנושות כמו היכולת ליצור אימוג'י מונפש המבוסס על פניו של המשתמש! המחיר – כ 1000 דולרים.

ממוצע הזמן להחלפת מכשיר סלולרי הוא כ 20 חודשים, פחות משנתיים.

מקור: Business Insider

אם כן, מי שמחליף לדור החדש של המכשירים המתקדמים נפרד מ 1000 דולר כל 20 חודשים. לא סוף העולם אבל גם לא סכום שהולך ברגל במשפחה  ממוצעת.

 כמדריך כלכלי, לעולם אינני מחליט או בוחר עבור המשפחה על מה להוציא את כספה. כל אחד וערכיו ושאיפותיו. מי אני שאתערב. עם זאת, אני מדגיש את מודל ארבע החביות שהוא התשתית הבסיסית לניהול כלכלת המשפחה. כל זמן שהמודל עובד אין בעיה.

מודל ארבע החביות של עתידות

 יש טענה רווחת בציבור על יוקר המחיה בישראל. הטענה שלדורות הקודמים היה יותר קל. יש בכך אמת גם אובייקטיבית וגם סובייקטיבית. למשל, אובייקטיבית, מחירי הדיור עלו בקצב גבוה יותר מעליית השכר, מחירי המזון בישראל גבוהים בגלל כשרות, קרטלים ועיוותי שוק אחרים ועוד. סובייקטיבית, אנו מחליטים להוציא כסף על דברים שהורינו וסבינו לא הוציאו. אם מישהו מדור המייסדים היה שומע שרכשתי ב 1000 דולר מכשיר המאפשר ליצור אימוג'י מונפש ושאחליפו במכשיר חדש בעוד 20 חודשים בוודאי היה מסגיר אותי לשלטונות המנדט כדי שיכלאו אותי בקסרקטין.

 אין ספק שחברת השפע בה אנו חיים עורמת עלינו מגוון בחירות כלכליות ברמה יומיומית בכמות בלתי נתפסת. גם השפע הטכנולוגי (ראו פוסט קודם על חייהם ומותם של מכשירי החשמל) הוא חסר תקדים ומתחבר ישירות לארנק שלנו.
 החובה שלנו היא לעצור מדי פעם לחשיבה על ערכינו ועל הדברים שגורמים לנו אושר. האם זה אימוג'י מונפש או זמן איכות עם בן הזוג? האם זה טריפל של הוט או חופשה שנתית עם כל המשפחה? גם כשמודל ארבע החביות עובד כהלכה ישנה עבודה לסדר את היעדים (חבית 3) לפי הערכים. זרקו מהרשימה את כל מה שלא באמת יושב על ערך שחשוב לכם. לפעמים אפשר לעצום את העיניים ולפתוח את הראש. 

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

חייהם ומותם של מכשירי החשמל

אנחנו מוקפים במכשירי חשמל. יש המחוברים לשקע על ידי מפצל שמתפצל למפצל שמתפצל למפצל ויש הפועלים על סוללות. מגמה זו עוד תמשך ביתר שאת עם הפיכת "דברים" פשוטים לדברים המחוברים לאינטרנט (IOT – the Internet of things). לסבינו וסבתותינו היה בבית מקרר, מכשיר רדיו, אולי תנור ומאוורר. להורינו בצעירותם כבר היתה מכונת כביסה, טלוויזיה, וידאו, פטיפון ומגבר, אחר כך גם מזגן ומכשירים נוספים. לנו כבר יש מחשבים, מדפסות, סורקים, מדיח, מייבש, מסכים, ממיר, סטרימר, מודם, ראוטר, נגן מדיה, טאבלטים, סמארטפונים, מיקרו, אובן, טוסטר, צ'יפסר, אופה כזה, מטגן אחר, מאדה, מערבל, סוחט מיץ, קוצץ, מקפיא, שואב, חובט, רודף פינות, מכין אספרסו, בר מים, מגהץ אדים ועד היד נטויה.

מקור: pixabay

השפע הטכנולוגי מעשיר ומקל את חיינו (אולי) אבל מהווה גם נטל כלכלי. נניח שיש בביתנו 50 מכשירים ונגיד שכל אחד חי בממוצע 5 שנים ועלה בממוצע 1,000 שקלים, אזי כל שנה נוציא 10,000 שקלים, כך עד קץ הקיצים  רק כדי לשמר את השפע הטכנולוגי וזאת ללא עלויות של אחזקה, דמי מנוי וכד'. מדובר בנטל לא זניח שיש לקחתו בחשבון כחלק מהתקציב המשפחתי. לא ניתן בהכרח לדעת מה תהיה במדויק ההוצאה השנתית אבל כן ניתן להעריך סדר גודל. זה חשוב.

מהי תוחלת החיים של מכשירי החשמל וסיבות מותם?

ננסה לנתח. מכשירים נייחים חיים יותר. מקרר, מכונת כביסה, טלווייזה וכד'. מכשירים ניידים חשופים לכח הכבידה והשפעתו על מוות בטרם עת.

טכנולוגיות צעירות מתחלפות במהרה על ידי טכנולוגיות צעירות וסקסיות יותר. מסך הפלאזמה הוחלף ב LCD שהוחלף ב LED  שהוחלף ב OLED שהוחלף ב ULED, ה SD  ב HD וב UHD וב 4K, השטוח בקעור וכל זאת קרה רק במילניום הנכחי ורק בסוג מכשיר אחד (!)

מכאן שבימינו הרבה מכשירים אינם מתים מוות טבעי אלא פשוט ננטשים כמו דוגמנית מסלול שהגיעה לגיל 25 או הייטקיסט שהגיע לגיל 45. המרוויחים הם היצרנים והמשווקים והמפסידים הם אנחנו.

לנטישת המכשירים והתקצרות זמן השימוש בהם השלכות כלכליות אך גם סביבתיות. כמות הפסולת האלקטרונית היא עצומה ומזיקה. הגם שאנחנו בלוג כלכלי ולא סביבתי, חשוב להכיר את הנושא. חוק חדש מחייב את היצרנים והיבואנים למחזר אחוז מסויים מסך הציוד הנמכר ולפנות ללא עלות מכשיר ישן מלקוח שקונה מכשיר חדש. בנוסף, עיריות רבות כבר התקינו עמדות מחזור פסולת אלקטרונית ברחבי הישובים. אנא אל תזרקו פסולת אלקטרונית לפח רגיל.

הנטישה ההמונית הזו יוצרת גם הזדמנות. אפשר למצוא מכשירים משומשים ותקינים באתרי יד שניה אפילו בחינם (באתר אגורה). זה נהדר לסטודנטים, זוגות צעירים או בעצם לכולנו. מכשירים רבים יכולים לחיות עוד שנים ולשרתנו נאמנה גם אם הם לא בחזית הטכנולוגיה. זה טוב לכיס וטוב לסביבה.

לתקן זו לא מילה גסה. אמנם מכשירים רבים כבר מיוצרים בטכנולוגיות שמקשות על תיקונים, למשל סמארטפונים המודבקים כמקשה אחת ללא אפשרות פירוק והרכבה, ישנם הרבה מכשירים שניתן לתקנם, לעתים די בקלות.

שיח עם הילדים. ילדים הם משתמשים כבדים בטכנולוגיות הביתיות (חוץ מזו של המדיח). נצלו את ההזדמנות כדי ללמד אותם על העלויות ועל אפשרויות הבחירה הכלכליות הכרוכות בהן. שוחחו על האגרסיביות השיווקית הסובבת אותם ונטרלו את השפעתה. האם זה נכון שמכשיר קיים מתיישן רק בגלל שחדש יותר הושק?

טכנולוגיה ויוקר המחיה. הבנו כבר ששמירת ורענון העושר הטכנולוגי עולה כסף. לא דברנו כלל על דמי מנוי חודשי למיניהם – סלולר, אינטרנט ביתי, כבלים או לווין,

 נטפליקס, קפסולות קפה, מיכלי מים ועוד, בלי להזכיר את השטות המיותרת שנקראת ביטוח אחריות למכשיר החשמל.

 כל אלה מתווספים להוצאה השוטפת כל חודש. להורינו וסבינו לא היו את כל ההוצאות הללו. זו עוד סיבה לפער בין יוקר המחיה אז והיום. אך אל תטעו, הכל מבחירה שלנו ואין כאן גזירה משמים. אפשר לשתות מים מהברז, קפה מהקומקום ולוותר על הכבלים. זה אף מומלץ כלכלית לכל מי ששכבות היסוד בכלכלת המשפחה שלו כמו הגנות כלכליות, החזר התחייבויות, חסכון ליעדים וחסכון לגיל השלישי עדיין אינן במצב מיטבי. זכרו שההוצאה השוטפת בתזרים המשפחתי באה בעדיפות אחרונה לאחר שכבות היסוד.

מאחל לכם שכל מכשירי החשמל יבדלו לחיים ארוכים, בריאים ומאושרים. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

עשרת הדברות לקניה במרכול

גרסה מצומצמת להדפסה

הכנות 🏠
① יצירת שגרת הצטיידות

אפשר לחלק את הצטיידות הבית לצריכה השוטפת לשלושה חלקים:
א. הצטיידות לתקופה ארוכה – מוצרים לא מתכלים כמו חומרי ניקוי, טואלטיקה ומזון יבש
ב. הצטיידות לתקופה בינונית – מזון רגיל
ג. הצטיידות לתקופה קצרה – מזון שמחזיק זמן קצר כמו לחם
את ההצטיידות לתקופה הארוכה נערוך בערך פעם בחודש, את הבינונית פעם בשבוע ואת הקצרה נעשה רק אם צריך. כדאי לקבוע יום קבוע כדי שבני הבית ידעו מתי מגיעה "אספקה". נאמר יום ראשון הראשון בחודש – הצטיידות גדולה וכל יום ראשון אחר – הצטיידות בינונית. ואם כך, עלינו לנהל שתי רשימות – אחת להצטיידות הארוכה ושניה לבינונית. זו הדברה הבאה.

 

② הרשימה

טוב, כולם יודעים שהולכים למרכול רק עם רשימה אבל למעשה מדובר בשתי רשימות אשר מנוהלות על ידי בני הבית על בסיס שוטף. מיקום הרשימה יכול להיות על המקרר או דיגיטלית ב"ענן". כאשר עומד להיגמר מוצר צריכה כלשהו יש להוסיפו לרשימה הרלוונטית. האחריות היא על בן הבית שהבחין בכך. בהגיע תאריך ההצטיידות, הקונה לוקח את הרשימה וקונה אך ורק מה שכתוב בה. לא להתפתות לחטוף מוצרים שלא נמצאים ברשימה.

 

③ היכן לקנות

את ההצטיידות הגדולה כדאי לעשות במקום בו המחירים זולים גם אם הוא מחייב נסיעה. מומלץ לעשות מחקר לגבי הסביבה בה אתם גרים או עובדים ולהכיר את המקומות בהם ניתן לרכוש יותר בזול. לרוב אלה יימצאו באזורי תעשיה ולא בתוך העיר. אם לא היה ברור, ההצטיידות הגדולה תכיל גם את הבינונית של אותו שבוע. גם את ההצטיידות הבינונית הרגילה כדאי לעשות במקום בו המחירים אטרקטיביים אבל לא כדאי לנסוע רחוק בשל כך שכן עלויות הנסיעה יתווספו לעלות הקניה. אין חובה לבצע את כל הקניה במקום אחד. למשל, אפשר לקנות ירקות ופירות בשוק, לחם במאפיה והשאר במרכול. כל אחד לפי העדפותיו.

 

④ לקנות כמות גדולה או רק כמה שצריך?

לפעמים כשקונים מוצר באריזה גדולה העלות היחסית יורדת. זה נשמע הגיוני אבל זה לא השיקול המכריע. השיקול המכריע הוא השאלה האם קיומה של כמות גדולה של מוצר מסוים בבית תגרום בהכרח להגדלת הצריכה שלו או לא. תהיו כנים עם עצמכם. לדוגמא: אמא ואבא שותים כוס קפה אחת בבוקר לפני העבודה. לא משנה כמה קפה יש בבית הם ישתו תמיד רק כוס אחת ביום. דוגמא שניה: יש שקית של נשנושים מלוחים על השיש. מי שעובר לידה ויש לו רעב קל תוחב את ידו ומנשנש. בין אם תהיה שקית גדולה או קטנה (או בכלל לא) היא תנושנש כולה במהרה. כלומר זמינות המוצר מגבירה את צריכתו. לסיכום, אפשר לקנות באריזות חסכון רק מוצרים שאתם משוכנעים שלא תגבירו את צריכתם עקב זמינותם. את אלה אפשר להוסיף כבר להצטיידות הגדולה.

 

⑤ תפריט אוכל שבועי

לו הייתם מנהלים בית הארחה קטן בוודאי הייתם מתכננים מראש מה תגישו לאורחים כל יום. ובכן, אתם מנהלים בית הארחה קטן (חבל רק שהאורחים לא משלמים). זו הדרך היחידה להצטייד כראוי במזון לכל השבוע. ככל שתתרגלו זאת תראו כמה זה פשוט. מומלץ לשתף את בני הבית בתכנון וגם בביצוע.

 

במרכול 🛒
⑥ קנו את המוצרים במסדרון הבית שלהם

כלומר, אל תאספו אותם מנקודות קידום המכירה בפתח החנות או ליד הקופה. במסדרון הבית תוכלו לראותם ולהשוות את המוצר לכל המוצרים הדומים לו, לבחור אריזות שונות ולהחליט החלטות צרכניות מושכלות.

 

⑦ הכירו את מחירי המוצרים שאתם קונים באופן קבוע

כך תוכלו לאתר קפיצות מחירים לא רצויות או רצויות.

 

⑧ הכירו את רשימת המוצרים המפוקחים

ע"י משרד הכלכלה (לחם אחיד, חלב רגיל, ביצים, חמאה, גבינת עמק ועוד). אלה יימכרו באותו מחיר בכל מקום והיום הם מחוייבים להיות במקום בולט עם שילוט מתאים לידם. הידעתם שגביע אשל עולה רק 1.55 שקלים? הידעתם שלחם אחיד פרוס עולה 33% יותר מלחם אחיד לא פרוס?

 

⑨ השוואת מחירים של מוצרים בגדלים שונים

כאן צריך קצת להוריד חלודה מכישורי המתמטיקה ולתרגל. הרעיון הוא להתאים את מחיר האריזה ליחידה של 100 גרם או של 1 ק"ג. החשבון הוא פשוט. אם משקל האריזה הוא 350 גרם ומחירה הוא 13 שקלים אז כדי לקבל את המחיר ל 100 גרם נחלק את המחיר ב 3.50. כדי לדעת את המחיר לק"ג נחלק את המחיר ל 0.350. מסובך? קצת תרגול וזה יהיה פשוט. הרעיון הוא להשוות מוצרים דומים באריזות שונות או אפילו מוצרים זהים במידות שונות ולדעת מה המצור הכי משתלם. כמובן – לא לשכוח את כלל מס’ 4!

 

⑩ מוצרים טריים במעדניה

מוצרים טריים במעדניה. גבינות, בשר בד"כ יהיו זולים יותר בחיתוך, שקילה ואריזה אישית במעדניה מאשר באריזה מוכנה. שימו לב שיש מקומות שבהם תבקשו 200 גרם ויפרסו לכם קצת יותר (שיטת מצליח, נאמר 230 גרם). בפעם הבאה פשוט בקשו פחות (נגיד 180 גרם).

 

⑪ התכופפו

רוב האנשים קונים את המוצרים שממוקמים בגובה העיניים. ברור שהנהלת המרכול תמקם שם מוצרים רווחיים. במדפים הנמוכים יש מוצרים נוספים, לא פחות טובים ובמחירים לפעמים הרבה יותר אטרקטיביים.

 

⑫ בדקו את החשבון

תוך כדי מעבר המוצרים בקופה ולפני העזיבה. המחירים שחוייבתם תואמים את המחיר על המוצר? המבצעים או ההנחות הובאו בחשבון? חוייבתם על תפוח פינק ליידי במקום על תפוח בלדי? עמדו על המשמר.

 

רגע, איך הפכו עשר הדברות לשתיים עשרה? היום במבצע, קניתם עשר דברות קיבלתם שתיים בחינם!

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

מה לעשות עם דמי החנוכה

חג החנוכה הוא חג של הזדמנות נהדרת. כלכלית משפחתית כמובן.
מנהג הוא לתת דמי חנוכה לילדים. שורשי המנהג כנראה בחיקוי מנהג הענקת המתנות של חג המולד. ואולם, כמיטב המסורת היהודית, לקחו את המנהג של השכנים, עגלו כמה פינות ושיפרו את העסק. אחרי הכל, מדוע לטרוח וללכת לחנות, לקנות לילד מתנה (ספר) שאיתה הוא יצטרך ללכת שוב לחנות ולהחליפה במשהו שהוא באמת רוצה (משחק)? מסורבל. לטס קאט ד'ה בולשיט ופשוט ניתן לו כסף. הגיוני.

ההזדמנות האמיתית שיש לנצל היא ההזדמנות לשיח כלכלי עם הילדים. לדבר איתם על משמעות הכסף, מאין הוא בא, אפקט החסכון וההשקעה, משמעות ההתאפקות כדי להגיע ליעד יותר גדול ומשמעותי ועוד. זו הזדמנות נהדרת שהילדים רק יודו לכם עליה בעתיד. נצלו אותה.

גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להציע תרגיל לחנוכה. מי שרוצה יכול בקלות ליישם. נגיד שבמקום לתת דמי חנוכה במזומן לילדים בחג, נרכוש בכסף (רצוי לאסוף גם מהסבתות) נייר ערך שמתאים להשקעה לטווח ארוך, נגיד תעודת סל של מדד המניות העולמי, או של S&P500 או קרן נאמנות גמישה או משהו דומה. לא קריטי לצורך התרגיל. כל שנה בחנוכה, נרכוש עוד מאותו נייר ערך בשווי דמי החנוכה לאותה שנה. לא ניגע בהשקעה עד הגיעו של הילד לגיל 18. בגיל 18 נציע לו למכור את ההשקעה או להמשיך להחזיק בה. עשיתי סימולציה של התרגיל הזה על דמי חנוכה שנתיים של 1000 משנת 1999 ועד היום, כלומר 18 שנות השקעה של 1000 שקלים בשנה. השקענו בתרגיל במדד S&P500. ובכן, בקופתו של הילד הצטברו מעל 40000 שקלים, אפילו שהשקענו רק 18000. יפה, לא? כמובן זו רק דוגמא, לא ניתן להבטיח תשואה וכו' וכו' וכו'. אבל בואו נחשוב מה יקרה אם הנער ימשיך כך עד כמעט גיל הפנסיה? נסו לעשות סימולציה של 60 שנה. המספרים המדוייקים לא חשובים אבל שוב, זו הזדמנות נהדרת לתרגל חסכון והשקעה ולהבין את עקרונותיהם הבסיסיים. זו הגדולה של דמי החנוכה. חג שמח !

נ.ב. נצלו את ההזדמנות גם כדי לנטרל שימוש במילים בעייתיות כמו לבזבז כסף כמו בדוגמא כאן

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

האייפון 10 מגיע!

הלילה יתחיל להימכר האייפון 10 בישראל. ללא ספק על הסקאלה שבין מוצר שאני צריך ומוצר שבא לי האייפון הוא אולי הסמן הימני ביותר. עכשיו, זה בסדר גמור לרכוש דברים שעושים לנו טוב בכל צורה שהיא. אחרי הכל לא באנו לעולם רק כדי לכלות את ימינו באכילה, שינה ומילוי שאר צרכינו הבסיסיים.

הסיבה שהאייפון עומד כמעט בקצה הימני של הסקאלה של צריך/בא-לי הוא השילוב בין מוצר שתכליתו לתת מענה לצרכים רגשיים ומחירו היקר (5000 שח וו.ת.פ.!). יש עוד מוצרים כאלה, חלקם חוצים גם סקאלות חוקיות ומוסריות אבל זה לדיון אחר.

עם זאת, מבחינה כלכלית כדאי להדגיש כמה נקודות:

1. מתן מענה כלכלי לצרכי בא-לי צריך להתבצע אחרי שהצרכים הבסיסיים יותר מולאו, כולל הגנות כלכליות, חסכון ליעדים לטווח ארוך ובינוני וכד'
2. חסכון ליעדי בא-לי צריך להתבצע מראש כמו לכל יעד אחר
3. אין שום צידוק לשימוש באשראי למימוש יעד בא-לי. פשוט לא.
בא-לי אייפון 10
בא-לי אייפון 10

ובנימה חברתית: אין צידוק, לא כלכלי ולא מוסרי, לא כעת ולא בעתיד, לבוא בטענות כלפי מישהו בטענת חוסר יכולת כלכלית כאשר נקודות 1,2,3 לא מולאו. כאזרח, אני רואה חוסר צדק מוסרי לדרוש קצבאות מהמדינה כאשר אני משתמש בכספים לרכישת בא-לי יקרים. כמדריך כלכלי, חשוב לי להדגיש את ההקפדה על התנהלות ואסטרטגיה כלכלית משפחתית נכונה כהכרח להצלחה בחיים הארוכים המצפים לנו.

איחולי אושר ועושר לכולנו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

למה כל כך קשה להבין את ה P3N$IA ¿

בעיני רבים בציבור, החסכון הפנסיוני הוא סוג של תעלומה, קופסה שחורה, תיבה המונחת בבוידעם ומפתחותיה אבדו. ואולם, בשנים האחרונות מתגבר הרצון לפתוח את התיבה ולהבין מה יש בתוכה. העניין נובע מכמה סיבות. התובנה המחלחלת שהחיים מתארכים, היציבות המתערערת במקומות העבודה, התקשורת שמגלה עניין בנושא ומדווחת )לעתים לעניין ולעתים פחות(, פוליטיקאים המתעסקים בנושא, רפורמות למיניהן ועוד. עם זאת, רבים נתקלים בקושי להבין את התמונה הפנסיונית שלהם. זו בעיה.

מדוע זה כך? ישנן לדעתי שתי סיבות עיקריות שאנסה לנתחן ולהציע פתרונות. הסיבה הראשונה היא מורכבות המוצרים הפנסיוניים והסיבה השניה היא השפה או הז'רגון שבו משתמשים אנשי המקצוע.

המאמר התפרסם לראשונה במגזין "הבנקאות הפרטית" בגליון ספטמבר 2017

ראשית, קצת ההסטוריה

החסכון הפנסיוני בישראל עבר כמה תהפוכות שהשפיעו על מצבו כיום.  משבר קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, עליית וירידת קרנם של ביטוחי המנהלים, המעבר לקופות גמל משלמות קצבה בלבד, פנסית חובה ועוד תיקוני ועדכוני חקיקה רבים. התוצאה היא שחוסכים רבים גוררים עמם מוצרים פנסיוניים בעלי מאפיינים שונים שעם הזמן הבנתם הולכת ומסתרבלת. חוסכים רבים נאלצו לבצע התאמות לחסכון הפנסיוני שלהם במהלך השנים שיצרו תמונה שנראית לעתים כמו טלאי על טלאי.

מוצר מורכב

נוסף למורכבות שהביאה ההסטוריה, החסכון הפנסיוני הנפוץ מורכב מחסכון וביטוח המשולבים במוצר אחד. בחלק הביטוחי נרכש כיסוי למקרה מוות או אובדן יכולת לעבוד. רבים אינם מצליחים לפרק את שני המרכיבים כדי להבין כמה הם משלמים על הכיסויים הביטוחיים ומה גובהם.  מצד אחד זה טוב שלחלק גדול באוכלוסיה יש כיסויים ביטוחים כברירת מחדל אך מצד שני הנתונים על ביטוחים אלה אינם תמיד קלים לפענוח.

לא כל רכיבי השכר נולדו שווים

עובד שכיר יודע שהמעביד משלם לו משכורת ברוטו, ממנה מנוכים כחוק הפרשות פנסיוניות ומסים. מה שנשאר היא ההכנסה נטו.  ואולם, עיון בתלוש השכר מראה שפעמים רבות השכר ה"מבוטח" או ה"שכר הפנסיוני" או "ברוטו לפנסיה" הוא בכלל מספר שונה. למה? ישנן סיבות רבות, חלקן מוצדקות (למשל החזרי הוצאות) וחלקן פחות (קומבינות של הסכמים קיבוציים ואחרים). התוצאה היא שלא כל השכר שלנו בהכרח יהיה זה שלפיו יחושב החסכון הפנסיוני שלנו.

השפה

הז'רגון המקצועי בו משתמשים בתחום הפנסיוני הוא אולי הדבר המעצבן ביותר. גם כאן בעיני יש שתי בעיות עיקריות. האחת, שימוש במונחים שפירושם אינו באמת מעיד על מהותם. להלן כמה דוגמאות. כספי פיצויים – כספי הפיצויים הם חלק מהפקדות המעביד לחסכון הפנסיוני. מדוע לקרוא להם בשם פיצויים? על מה הם בדיוק מפצים? נכון שניתן למשוך אותם גם לפני גיל הפרישה (למה?) אבל מי שעושה זאת נענש. עצם הכינוי של כספים אלה בשם זה גורם לרבים למשוך אותם בטרם עת ולהזיק לחסכון הפנסיוני. מוטב היה לבטל את המינוח הזה. קרן השתלמות – חוץ  ממורים, אינני מכיר מגזר שמשתמש בכספים אלו באמת להשתלמות. בקרן ההשתלמות גלומה הטבה המשתבחת עם הזמן וגדילת הצבירה בה. מוטב היה לקרוא לחסכון זה בשם אחר ולמתג אותו כחלק מהחסכון לגיל השלישי ובכך לדכא את המנהג להשתמש בקרן ההשתלמות לשיפוץ המטבח. היה גם נחמד לו תקרת ההפקדה השנתית היתה גדלה אבל זה לדיון אחר.  ביטוח המנהלים – ביום בו החל להפריש לי המעביד את כספי התגמולים בביטוח מנהלים הרגשתי כאילו קבלתי קידום והצטרפתי להנהלת החברה. לאחר כמה שנים הבנתי שזה לא באמת הפך אותי למנהל. חבל.

הבעיה השניה היא שימוש במונחים ביטוחיים, משפטיים, כלכליים וסתם פרי המצאתם של חברות הביטוח. רבים מהמונחים אינם מוכרים לאזרח הפשוט. למרות הרפורמה שחייבה את חברות הביטוח והגמל להנפיק דוחות סטנדרטיים וקריאים למשתמשים, עדיין השימוש במינוחים מקצועיים רווח מאד. מה למשל אמור חוסך להבין משורה בדוח השנתי כמו "אור 1 – ריזיקו מתחדש"? בדוחות של חברות הביטוח ישנם מונחים נוספים המקשים על ההבנה. מי שטורח לעיין בפוליסת ביטוח המנהלים עצמה, מגלה מורכבויות נוספות.

אור 1 ריזיקו מתחדש - WTF ?

מי שיגיע ליעוץ פנסיוני לקראת פרישה מהעבודה יגלה עולם חדש ומבלבל של מינוחים מיסויים ונוסחאות שגם הם תוצאה של אין ספור תקנות ותיקונים. קצבה מזכה, קצבה מוכרת, הוון קצבה, פטור מדורג, נוסחת הקיזוז, היוון בפטור, מענק פטור, תיקון 13, סעיף 14, תיקון 190, טופס 161 ועוד ועוד. מעטים מכירים את הנושא לפרטיו ועוד פחות מסוגלים להסבירו לחוסך המצוי.

מה החוסכים יכולים לעשות?

נכון להיום, אין כנראה מנוס מלהשקיע זמן וללמוד להתיידד עם החסכון הפנסיוני שלנו. זו השקעת זמן שתשתלם לנו. על אף כל מה שנכתב לעיל יש היום הרבה חומר זמין באינטרנט כולל בלוגים איכותיים המסייעים לפצח את האניגמה.  ככל שנחזק את הידע והבטחון העצמי, נכיר את הז'רגון ונבין את מנגנוני החסכון והביטוח כך גם נוכל להמשיך לשאול שאלות ולדלג מעל משוכות שבלבלו אותנו עד כה.

בנוסף, ככל שמתקדמים לתוך המאה ה-21 צריך להיות ברור (במיוחד לצעירים) שהחסכון הפנסיוני אינו יכול להיות מקור ההכנסה היחיד לגיל השלישי בהנחה שרוצים לשמור על רמת חיים יציבה. יחס התחלופה (עוד קצת ז'רגון – היחס בין השכר לאחר הפרישה ובין זה שלפניה) הולך ויורד עם השנים ומחייב הכנת מקורות הכנסה נוספים לשליש השלישי. את אלה צריך לתכנן ולבנות מבעוד מועד, כמה שיותר מוקדם, כדי שישביחו עם השנים.  מי שלא בונה אסטרטגיה כלכלית עד גיל 100 מסכן את עצמו ואת משפחתו.

מה השלטון יכול לעשות?

הייתי שמח לראות כמה מגמות:

עדכון הטרמינולוגיה (פיצויים, קרן השתלמות וכד' כפי שכבר הזכרתי) ותרגום הז'רגון.

עידוד, יצירה והצגה של פתרונות פנסיוניים פשוטים וקלים להסבר עם אבחנה בהירה בין חסכון לביטוח, מסלולי פרישה פשוטים, ומצג נתונים נהיר ובהיר.

היפטרות מכל נוסחאות המס המסובכות. יש הרבה צדק הן כלכלי והן חברתי בכך שבשליש השלישי של החיים, ההכנסה, במיוחד מחסכונות הפנסיה הקלאסיים, תהיה פשוט פטורה.  על הממשלה לעשות עבודת בדיקה כמה מס תפסיד, מה תרוויח בתמורה וכיצד ניתן להשלים את הפער (אם ישנו). למנגנונים פשוטים יש ערך רב ולו משום פשטותם. חברה חוסכת היא חברה בריאה, יציבה ועצמאית הנזקקת פחות לסיוע מהשלטון. גם לפוטנציאל ההורשה של כרית בטחון כלכלית העוברת בין הדורות יש ערך רב בעיני. כמו שלכל אחד יש אחריות ליצירה וישום של אסטרטגיה כלכלית אישית ארוכת טווח כך גם לשלטון יש אחריות לבנות אסטרטגיה כלכלית חברתית המותאמת לצרכי המאה ה-21. אנו רואים ניצנים לכך ברפורמות הפנסיוניות מהשנים האחרונות אבל יש עוד מה לעשות, במיוחד בהנגשת הפתרונות לקהל הרחב, בחינוך פיננסי, בהנגשת ייעוץ בנושא לכל שכבות האוכלוסיה, בעידוד חסכון ועוד. תנאי בסיסי לכך הוא היותם של הפתרונות פשוטים גם במחיר ויתור על הנדסת יצירות פיננסיות סופר-אופטימליות. כדברי המשורר:
Keep It Simple Stupid.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

לספסל הלימודים באמצע החיים

מי ששמע את ההרצאה שלי "לחיות עד 100" על מהפכת הגילאים ועל התנהלות כלכלית במאה ה-21 יודע שאחד הכוחות שניפצו את המודל הכלכלי משפחתי מהמאה ה-20 הוא התיישנות הידע. רבים כבר מבינים שרענון ידע באמצע החיים הוא הכרח אולם מעטים מיישמים זאת, משיקולים שונים.

עבדכם הנאמן בילה את הקיץ האחרון בקמפוס הטכניון בתל אביב בתכנית נסיונית לרענון מהנדסי תכנה מבוגרים. תכנית כזו, שהיא חשובה מאד ואני תקווה שתצליח ותתבסס, היא בבחינת מאוחר מדי. רוב משתתפי התכנית היו אנשים שנפלטו באמצע החיים ממקום העבודה (כן, גיל 45 זה לא גיל פרישה חוץ מאשר בכמה מקומות עבודה איזוטריים) והתקשו לחזור. על העיוות הגילאי בשוק ההיטק הישראלי כתבתי מאמר בעבר. חוץ מההי-טק ישנם מקצועות הולכים ומתרבים בהם הידע מתיישן מהר ולכן הרעיון של ביקור באוניברסיטה כאירוע חד פעמי בחיים, גם הוא כבר לא מתאים במאה ה-21. אנשים רבים שלמדו באקדמיה לפני 20 או יותר שנה, גם אם יש להם תארים מתקדמים, גאים לכתוב זאת בקורות החיים וחשים גאווה גדולה. ואולם, בשוק התעסוקה הנכס הזה הוא כמו בגד שיצא מהאופנה, הוא כבר לא מעניין. קצב ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות, כמעט בכל תחום בחיים, הוא היום כזה שכל תחום עובר יותר ממהפכה אחת בפרק זמן של חיים של אדם.

המסקנה היא ברורה, כמעט כל אחד חייב לחזור לספסל הלימודים כדי לתחזק את הקריירה שלו. מוטב לעשות זאת בצורה מתוכננת כחלק מהאסטרטגיה הכלכלית המשפחתית. יש להקצות לכך את שני המשאבים החשובים: זמן וכסף.

ספסל הלימודים
ספסל הלימודים
מעבר לערך המוסף בתחזוק הקריירה יש ללימודים באמצע החיים יתרונות נוספים:

יציאה מהשגרה
קשרים עם אנשים חדשים והרחבת ה network המקצועי שלי
זה מעניין!
סלילת אפשרות לשינוי קריירה (למשל החלפת תחביב למקצוע) רצוני או כפוי
חיזוק הבטחון העצמי

איך לעשות זאת נכון?

אם אתם שכירים, שיחה עם הבוס על האפשרות של פיתוח מקצועי. הציעו אפשרויות.
יש היום הרבה תכניות המתאימות לאנשים עובדים
דאגו להקצות לכך מקור מימון. אם השדרוג המקצועי גם ישדרג את הכנסתכם יש הגיון כלכלי לקחת לשם כך הלוואה.
לא עובדים? חפשו מקורות סבסוד (לשכת התעסוקה, תכניות בתמיכה ממשלתית להכשרה מקצועית ועוד). את הזמן כבר יש לכם – נצלו אותו.
בני זוג – אנא תמכו בבן הזוג הלומד. זה חשוב לעתיד המשפחה.
תכננו מראש מה תעשו עם הידע החדש. תתקדמו בעבודה הנכחית? תחפשו שינוי?
התעדכנו בדרישות שוק העבודה. האם ישנן התמחויות נדרשות אשר במאמץ לא רב אתם יכולים לשדרג עצמכם אליהן?

לסיכום,

אל תתנו לידע המקצועי שלכם להתיישן. השקיעו משאבים לעדכן אותו. זה חשוב, זה בריא לנפש וזה תורם ליציבות והבטחון הכלכלי שלכם. בהצלחה!


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.