סל קניות לחג – יש דבר כזה?

כמדי שנה, לקראת החגים מופיעות בתקשורת כתבות תחקיר על ה"סל" הזול ביותר לחג. הייתי חייב לכתוב על זה. לממהרים, אמ;לק: 1) אל תאמינו 2) רמי לוי מנצח 3) אין כזה דבר

הסברים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת דוח תקופתי הנקרא סקר הוצאות משקי בית. על פי סקר 2015 ההוצאה הממוצעת של משק בית על מזון היא כ 2500 שח בחודש. עיתון ידיעות פרסם השבוע תחקיר על העגלה הכי שווה אלא שהפעם נראה כאילו בעגלה נרכש כל הסופר, אחרת לא ברור כיצד הגיעו לסך של כ 2500 שח. יכול להיות שרצו לבדוק מגוון גדול יותר של מוצרים כדי לדייק בבדיקה אולם אז כבר לא מדובר בסל לחג. הבעיה עם הכותרת של הכתבה היא שמה שנראה חריג היום הופך נורמטיבי מחר. קניה בסופר לא צריכה לעלות כמו חופשה בחו"ל. אם בוחנים כתבות קודמות רואים סלים יותר צנועים אם כי גם לא קטנים.

אז מה הסיפור של סל הקניות לחג? מדובר בשילוב של כמה גורמים שמשפיעים על כמות הכסף שאנו מוציאים בקנית מזון לחג.

ראשית, חגים הם הזדמנות למפגש משפחתי וחברתי אשר נסוב סביב השולחן, כלומר הוצאה גדולה יותר על מזון. ארוחה חגיגית משמעה יותר בשר ודגים שהם מוצרי המזון היקרים ביותר וכמובן יין. מצד שני, מי שמארח אמור גם להתארח כך שתיאורטית ההוצאות אמורות להתקזז J

שנית, בחגים עולה הביקוש בחנויות המזון. על פי סמסטר א' בכלכלה, כשהביקוש עולה כך גם המחירים.

שלישית, לכל חג מוצרים ייחודיים לו. דבש בראש השנה, מצות ומיץ ענבים בפסח, נרות בחנוכה, פירות יבשים בטו בשבט וכיו"ב. אלה מוצרים שעם בוא החג הביקוש להם קשיח כלומר לא מושפע מתנודות במחיר, גם אם הוא עולה.

רביעית, אוירת החג וההתרגשות משפיעות גם על השיקולים הכלכליים ועל ההצמדות לכללי היום יום, לא תמיד לטובה.

מה עושים?

מתעלמים מהרעש התקשורתי. הסל לחג הוא הסל שאתם מרכיבים על פי הרשימה האישית שלכם. הוא ייחודי למשפחה שלכם כי אין סל סטנדרטי (לפחות בינתיים).

נצמדים לכללים הרגילים בעת קנית מזון: רק עם רשימה, ללא ילדים, לא בשעות העומס, המנעות ממבצעי צריכת יתר, התכופפות למדפים הנמוכים, לא כשרעבים וכד'.

בחגים יש יותר זמן פנוי. זה אומר שאפשר יותר לבשל בבית, גם יותר בריא וגם יותר זול. אפשר להיעזר בבני המשפחה ולשפר את כישורי הבישול שלכם ושל הילדים, זה רווח גם לימות החול J

לזכור לתקצב את החגים כחלק מתקציב ההוצאות השנתי. חגים אינם באים בהפתעה וכמובן שאינם מצריכים לקיחת אשראי (בשום פנים ואופן).

לסיכום

שתהיה לכולנו שנה טובה, עם המשפחה והחברים, עם פחות עיתונים ועם שקט ויציבות כלכלית.

נ.ב. למה רמי לוי תמיד מוביל? כי הוא יודע אילו מוצרים בודקים ב"סל המדגמי". זה לא מסובך, הם חוזרים בכל חג.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הגנה על עובדים – השוואת שני מקרים

שני מקרים של מאבקי עובדים בשבוע אחד גרמו לי לכתוב.

כידוע, אני לא חובב של ההסתדרות וכל מי שפועל בשיטותיה. כבר כתבתי בעבר שמדובר בארגון מושחת, נקודה. ארגון שכופה מס על חבריו ומסרב בתוקף לשקיפות הוא מושחת עד שיוכיח אחרת.

ואני גם לא חושב שיציבות תעסוקתית היא מטרה מקודשת ולכן כל קומבינות הדבקת עובדים לכיסאותיהם לנצח פסולות בעיני. אנו חיים במאה ה-21 שבה דינמיות תעסוקתית ושינויי תעסוקה וקריירה הם נתון שצריך לחיות איתו.

לבסוף, אני סולד מועדי עובדים שנזעקים כל פעם שסתם מזיזים להם או לידם את הגבינה ובזעקתם מפריעים לפעילות העסקית של המעסיק שלהם (ובסוף מוכנים להזזת הגבינה תמורת פיצוי כלשהו).

לכן, לא הופתעתי כשנציג הועד של בנק איגוד פרץ לתקשורת והכריז על סכסוך עבודה בשל הכוונה להעביר את הבעלות של הבנק לגוף אחר. הרי הנהלת הבנק ברוב חוצפתה העסקית לא בקשה לכך אישור מנציג הועד (אף שלא הוזכרה פגיעה כלשהיא בתנאי העובדים). ומי קפץ ונזעק לעזרה לעובדי הבנק? ההסתדרות כמובן.בנקאי

התסריט ידוע. בסוף עובדי בנק איגוד יקבלו איזה צ'ופר נוסף לשכרם וישתקו. כך קרה כבר בעבר.

עד כאן הכל שגרתי, לצערנו.

אבל אז תפסה אותי כותרת אחרת כמעט באותו היום, של פגיעה בעובדים במקום אחר. עיריית באר שבע החליפה את קבלן מטאטאי הרחובות שלה וגרמה באופן עקיף לפיטורי מאות עובדים.

במה שונה מקרה זה מהמקרה של עובדי בנק איגוד?

בבנק איגוד לא פיטרו ולא פגעו באף אחד ובכל זאת הוכרז סכסוך עבודה

למטאטאי הרחובות לא נחלצה ההסתדרות לעזור (למה לא לעזאזל???) והם הולכים הביתה בשקט וכנראה יהיו נטל על תשתיות הרווחה

החלפת בעלים של עסק לא אמורה לגרום לפיטורי עובדים וברור שאין סיבה שהחלפת קבלן נקיון תגרום לכךstreet sweeping

אולי הדבר המשותף היחיד הוא שבשני המקרים אין הגיון. בשניהם יש מפסידים. גם כלכליים.

עסק שיש בו ועד מיליטנטי שרואה את הנהלת העסק כאויבתו אינו יכול להצליח עסקית ויפסיד.

גוף (במיוחד שלטוני) שגורם לפיטורי עובדים (גם אם לא ישירים) לא בגלל שלא צריך אותם אלא כתוצאה מהחלפת מכרז מפסיד בגדול כי עובדים מפוטרים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי יהפכו לנטל כלכלי דרך דלתות מחלקות הרווחה ולכן גם פה יש הפסד לכולם.

מה עושים?

אפשר פשוט לחשוב בהגיון. אפשר להכניס למשל תנאי במכרז החלפת קבלן (מאותו סוג של שירות) המחייב העסקת מרבית עובדי הקבלן הקודם, כמובן בתנאי שאותו השירות הניתן עד כה ממשיך על ידי הקבלן החדש. אפשר גם להכניס קצת חמלה ולא רק שיקולים כלכליים. שיקול דעת אינה מילה גסה.  זו הציפיה שלי מעיריית באר שבע ומגופים אחרים שמידי פעם מחליפים קבלן (וזה בסדר גמור להחליף קבלנים). ומה הציפיה שלי מההסתדרות? אין לי.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

מה לעשות עם כל הדואר

מה עושים עם כמויות הניירת המגיעות אלינו בדואר?

מאז שבני האדם הפסיקו לכתוב מכתבים אישיים אחד לשני (חבל) כמעט כל הדואר המגיע אלינו הוא דואר רשמי כלשהו. מהבנק, מחברת הביטוח, מספקי השירותים, מקרן הפנסיה, ממס הכנסה, מחברות האשראי ועוד. ככל שחיינו משתכללים כך אנו בקשר עם יותר גופים מסחריים ושלטוניים.

יותר מדי דואר
זהירות! סכנת טביעה!

כמות הדואר החודשית המגיעה למשפחה ממוצעת היא כמעט כמו של משרד קטן. זה מבאס לא מעט משפחות.

אצל חלקן הדואר כלל לא נפתח ונערם לו במקרה הלא-טוב או לעתים נזרק או אובד במקרה הממש-לא-טוב. זו בעיה. מה עושים?

ניהול כלכלת המשפחה הוא באמת כמו ניהול עסק קטן ולכן לא ניתן להמנע מהעבודה המשרדית הכרוכה בכך.

 אין לי דרך לכתוב זאת אחרת. זו עבודה שחייבים לעשות גם אם היא מעצבנת.

אחת מהאקסיומות בכלכלת המשפחה היא ש:

כל דבר בחיים קשור לכסף ולכן מי שלא מנהל את הכסף לא מנהל את החיים.

לאחר שהפנמנו את התובנות עד כה אני רוצה לתת כמה טיפים כדי לטפל ביעילות בדואר ובמסמכים מבלי להפוך את המטלה הזו למשרה מלאה.

טיפים:

מגדירים מי בבית אחראי על הטיפול בניירת (אפשר לחלק את המטלה בין בני הזוג)

מגדירים מקום בבית לאכסון קלסרים של ניירת ולפחות 3 מגשיות לניירת בטיפול

מכתבים המגיעים נפתחים ביום הגעתם ומונחים במגשית דואר חדש

אחת לשבוע (ביום קבוע ביומן) בעל התפקיד ממיין את הדואר לשני סוגים: לטיפול ולתיוק. באותו היום עוברים על הדואר לטיפול ומטפלים במה שניתן (תשלומים למיניהם או פעולות אחרות). מה שדורש המשך טיפול נשאר במגירת הטיפול ומטופל במהלך השבוע. מה שסיים טיפול עובר למגשית התיוק

אחת לחודש לפחות (לקבוע ביומן) מתייקים את כל הניירת הממתינה לתיוק בקלסרים המתאימים.מגשיות לניהול הדואר

כיצד לתייק וכמה זמן לשמור מסמכים?

הטבלה להלן הינה בגדר המלצה. אין היא מחייבת ואפשר להשתמש בה כקו מנחה ולהתאימה לצרכי המשפחה שלכם.

טבלת המלצות לתיוק מסמכים בכלכלת המשפחה

סיכום

מעטים הנהנים מהעבודה המשרדית הכרוכה בניהול כלכלת המשפחה. עם זאת, הסדר הנובע ממנה גם מביא ערך כלכלי וגם מונע צרות, הסתבכויות ובזבוז זמן מיותר כאשר צצה בעיה מול אחד הגופים. כמות ההשקעה הכרוכה בהרגל הזה אינה דרמטית וכאמור, ערכה רב. בהצלחה!

 


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.


 

על מה משלמים פה?

על מה משלמים כשקונים דברים ומה באמת יש במוצר שלי?

בחברת השפע בה אנו חיים, יותר ויותר עקרונות כלכליים קלאסיים מוחלפים באלו של הכלכלה ההתנהגותית. הכלכלה ההתנהגותית היא תחום מרתק. ככל שהעולם הסובב אותנו הופך ממוסחר (כולל הפיכתנו אנו למוצר מדף של חברות רבות) כך גוברים האלמנטים ההתנהגותיים והשפעתם על החלטותינו הכלכליות. השפע והתחכום מקשים על בחינה רציונלית של מוצרים ועל השוואתם, במיוחד ברמה הפונקציונלית. באם נרכוש מוצר העונה על הצרכים שלנו אבל גם על צרכים אחרים שלא נחוצים לנו נשלם יותר. כמובן שמטרת הצד השני היא להשפיע עלינו לעשות זאת ולהפוך מוצר יקר ל"סטנדרטי" תוך העלמת אפשרות הבחירה במוצר זול יותר (זוכרים את הפוסט על הלחם האחיד הפרוס?). כמי שעוסק בכלכלה מעניין אותי לבחון מה מרכיבי העלות בכל מוצר או שירות שאני רוכש ועד כמה הם נחוצים לי.

בואו נבחן כמה דוגמאות אקראיות.

טלפון סלולרי "חכם". מדובר במוצר שיותר נכון לקרוא לו מתוחכם מאשר חכם. מוצר שעמוס לעייפה ביכולות, חלקן נחוצות וחלקן לא. בנוסף, חלק גדול מהיכולות מוצגות בשפה שאינה ברורה למשתמש הרגיל (למשל צ'יפסט מסוג Qualcomm MSM8926 Snapdragon 400  ) כתוצאה מכך ההשוואה בין מוצרים קשה וגם היכולת לדעת האם המוצר עונה על הצרכים שלי (לשוחח בוואטסאפ עם חבריי) מאותגרת. בנוסף, את המוצר על שלל תכונותיו הבלתי מובנות, עוטפת מעטפת שיווק אגרסיבית מוכוונת רגש. די לראות את כמות ילדי האייפון ב 4000 שח כדי להבין את הצלחת השיווק והמרחק הרב מהחלטה כלכלית רציונלית. הרי ישנם בשוק מכשירים עם תכונות מקבילות ברבע מחיר.

מוצרים פשוטים ובסיסיים העטופים כמוצרי אופנה או מוצג. אביא שתי דוגמאות: משקפיים הן מוצר מאד פשוט מבחינה פונקציונלית. נכון שיש עדשות יותר יקרות כמו מולטיפוקל אך בסך הכל מדובר במוצר בסיסי. עם זאת מסתבר שהדבקת מותג על המוצר יכולה להעלות את מחירו. עובדה שאת רוב המשקפיים הממותגים בעולם מייצרת חברה אחת שנקראת Luxottica תחת הסכמים עם בעלי המותג הרלוונטי. הידעת?
שיטה נוספת היא לקחת מוצר פשוט ולהוסיף לו מעטפת של דמויות אופנתיות. מאד נפוץ במוצרים שילדים משתמשים אך לא רק. הנה דוגמא (גילוי נאות – שני הזוגות נרכשו במשפחתי):

בכמה יקר הזוג השמאלי מהימני למרות היותם זהים לחלוטין מבחינת יכולות ואיכות? פי 9 !! יש שיאמרו שיש לזוג השמאלי גם פונקציה אופנתית, בכל זאת מראהו של אביזר לבוש הוא תכונה חשובה ביותר. נכון. אשיב כי במקרה זה כף הרגל דורכת על כל הצד האופנתי וחוסמת את ניראותו. עם שלגיה הסליחה.

שיווק מוצר בסיסי ופשוט כמוצר עם אופי ייחודי. גבינה לבנה למריחה (500 ג') עולה כ 9 שקלים ואילו לבּנה עולה כ 16-21 שקלים לאותה אריזה. את הגבינה הלבנה אכלנו בצבא יחד עם הלחם האחיד ומכאן מעמדה החברתי הנמוך (ג'ובניקית) ואילו הלבּנה היא יעני מוצר אוריינטלי ומיוחד (זה ההסבר היחיד שחשבתי עליו). בסופו של דבר, ולמיטב ידעתי הגבינתית המצומצמת, לבּנה קל להכין לפחות כמו גבינה לבנה. לא מצאתי הסבר אחר לפער המחירים. ברגע שמוצר מתחפש לו למוצר לא בסיסי אפשר לגבות עליו כל מחיר.
זה מזכיר לי את הקרמבו הישראלי מול בן דודו ראס-אל-עבד (رأس العبد) הפלסטיני. אותו מוצר רק פי 2 עד 3 יקר יותר בישראל.

מרכיבי חוסר תחרות. כאלה יש הרבה במדינתנו וזה מעצבן. נתמקד שוב בענף המזון. הענף עמוס בקרטלי שיווק של ירקות, חלב ומוצריו, בשר, משקאות ועוד. בנוסף ישנן הגבלות יבוא ישירות ועקיפות וכן מספר קטן של רשתות שיווק גדולות. עם זאת, הפיל שבחדר הוא הכשרות. כשרות גם מוסיפה למחיר המוצר וגם ממזערת יבוא שכן משגיח הכשרות הישראלי צריך להיות מוטס למפעל בחו"ל על חשבון היבואן. גם כאן, הגרסה היקרה (הכשרה) והמתוחכת הפכה לסטנדרט. הצרכן רגיל לכך שמוצר כלשהו עולה כך וכך ולא מוחה על כך. לו היו מאפשרים במרכול לרכוש יוגורט מיובא מחו"ל באיכות זהה לישראלי אך ללא חותמת בד"צ בטוחני שמחירו היה זול בהרבה. כל מי שמכתת רגליו לסופרמרקט ממוצע באירופה נדהם מפערי המחירים. כשיש פער בין גיאוגרפיה אחת לאחרת מתבקש יבוא ללא חסמים של סחורה מהגיאוגרפיה היקרה. חסם גדול בישראל הוא ה"סטנדרט" של כשרות ברשתות השיווק, והן המרוויחות מכך. הנה דוגמאות:

יוגורט מארץ הקודש יקר בהרבה מבן דודו באירופה
יוגורט מארץ הקודש יקר בהרבה מבן דודו באירופה
מינוז צבר מול חברו האירופאי
מינוז צבר מול חברו האירופאי

מה עושים?

בפן הפרטי – מבינים שצרכנות מתוחכמת שווה כסף. לומדים להכיר ספקי מוצרים המספקים את מה שאנחנו צריכים ללא שכבות של מה שאנו לא צריכים. מתעדפים קמעונאים קטנים או רכישה ישירה מהיצרן (או מחו"ל) כי אלה מתחרים בקרטלים וברשתות (כתבתי על כך בפוסט הקניונים). לומדים טווחי מחירים של מוצרים שאנחנו קונים לעתים קרובות. עושים חקר פונקציונלי למוצרי חשמל או מוצרים מורכבים. משוחחים עם הדור הצעיר על עלויות של מותגים ומשמעותן.

בפן החברתי – מביעים דעה בעד שבירת חסמי תחרות כולל אלו המתיימרים להגן על השוק המקומי. מעודדים כל מי שפועל למען שקיפות בנושאים הקשורים לעלויות המחיה. פועלים לשבירת פרדיגמות שתוצאתן יוקר מחיה מיותר. סולדים ממיתוג לשם רווח קל ומעודדים צריכת מוצרים חסרי מיתוג.

לסיכום

צרכנות נבונה זו פרקטיקה מומלצת לכל משפחה. קצרה היריעה בפוסט זה לפרוש את כל הטיפים בנושאי צרכנות נבונה. עם זאת, כשם שהשיווק מסביבנו הופך מתוחכם כך עלינו לחדד את חושי הצרכנות שלנו ולהפוך מתוחכמים בתגובה. יוקר המחיה הוא תוצאה של הרבה דברים שקורים כי אנחנו פשוט מקבלים אותם ולא מוחים, לא שואלים או לא מחפשים אלטרנטיבות. צרכנות מודעת גוזלת אולי אנרגיה אבל חוסכת כסף.

 


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

ארץ זבת חלב וליסינג

תופעת הליסינג (החכר) לכלי רכב בישראל אינה חדשה. לאחרונה היא צוברת תאוצה והופכת פופולרית אצל משקי הבית מה שמחייב ניתוח מזווית של כלכלת משפחה.

רקע היסטורי (הממהרים מורשים לדלג)

תופעת הליסינג אינה חדשה בישראל. כבר בשנות ה 70 החלו גופים עסקיים לספק שירותי מימון מותאמים לרכב ולאחר מכן גם עסקאות החכרה מימונית ותפעולית. בשנות ה-90 רווחה התופעה של רופאי שיניים, עורכי דין ושאר עצמאים מכל הסוגים שנסעו על ג'יפים חדישים כששהוצאה היתה כולה מוכרת למס דרך עסקת החכרה תפעולית. לאחר שרשויות המס הטילו הגבלות על אפשרויות ההכרה במס התופעה האטה אך פרצה שוב בתחילת המאה כאשר חברות היי-טק גדולות, ולאחר מכן גופים אחרים במשק, החכירו ציים גדולים של רכב שניתן לעובדיהם בעסקאות, שלעיתים מומנו בהשתתפות העובד ולעתים נתנו כהטבה לעובדים במימון מלא של המעסיק. המעסיקים נהנו מהפחתת עלויות שכר ומהכרה במס על הוצאה מבלי לפגוע במסגרות האשראי שלהם. כאמור, גם לעסק קטן, האפשרות להכרה בהוצאה של שימוש ברכב ואי העמסה על מסגרת האשראי היו תמיד שני מרכיבי המשיכה העיקריים של הליסינג לעסקים.

סוגי הליסינג

בגדול קיימים שני סוגים. ליסינג מימוני – דומה באופיו להלוואה, בד"כ למשך 60 חודש. ליסינג תפעולי – בד"כ לתקופה קצרה יותר (36 חודש) כאשר התשלום החודשי הוא עבור שימוש, ולפעמים כולל גם שירותי אחזקה.

מהיכן הגיעו משקי הבית? אומנות הפיתוי

למשק הבית, היתרונות של הכרה במס והקלה על מסגרת האשראי אינם רלוונטיים. אז איך בכל זאת מפתים משפחות לחתום על עסקת ליסינג? כמובן, דרך הרגש. זה די פשוט. מכונית היא מוצר שמאד מתחבר לנו לרגש (להבדיל מטוסטר נגיד). אני מודה שגם אני מרגיש משהו כלפי המכונית שלי ואני משוכנע במאה אחוז שיש לה רגשות משלה. בבוקר אני שואל אותה לשלומה ונותן לה ליטוף קל לפני שאני מבקש בנימוס רשות להתניעה. חזרה לענייננו. בכלכלת המשפחה, כולנו יודעים, יעד כלכלי יכול להתגשם רק אם חסכנו אליו. בר מצווה, חתונה, חופשה בחו"ל, מכונית וכד'. כולם מתקיימים באמצעות חסכון שחסכנו לאותו יעד ספציפי. מכונית נמצאת בד"כ כיעד לטווח בינוני ובעדיפות בינונית. כל משפחה, יעדיה והעדפותיה. עובדה שהגיל הממוצע של כלי רכב בישראל בשנת 2016 היה 6.8 שנים, אפילו כשכוללים את כל רכבי הליסינג של המעסיקים, של הצבא ושאר ציי הרכב שלרוב גילם קטן בהרבה. מסתבר, עובדה סטטיסטית, שמכונית מודרנית יכולה לחיות לא מעט (במיוחד אם מלטפים אותה בבוקר ונותנים לה אהבה).

עד כאן הכל בסדר. אלא שיום אחד פלוני רואה בעיתון מודעה כזו:

 

רגע רגע רגע. 500 שח בחודש לרכב (כמעט) חדש? בלי לחסוך לפני כן? מממממממפתה! פלוני ממשיך לדפדף ובצד האחורי של העיתון רואה מודעה עוד יותר מפתה.

Jaguar Leasing

מה?? אני יכול לנסוע ביגואר?

חדשה? האא! אני כבר מדמיין את העיניים של השכן כאשר יראה אותי חונה את היגואר החדשה והכחולה שלי!

איך זה באמת עובד?

עסקת הליסינג (מימוני או תפעולי) מורכבת משלושה חלקים: תשלום מקדמה, תשלום חדשי קבוע ותשלום סכום משמעותי בסוף תקופה. מבחינה פיננסית טהורה (אם נשים בצד את האפשרות של שכירות הכוללת אחזקה שאינה באמת נחוצה) מדובר בהלוואה שנראית כמו הלוואת בלון. כלומר תשלום חודשי קבוע ותשלום גדול בסוף. יתכן אפילו שתנאי ההלוואה טובים. אלא מה, בסוף התקופה אינני חיייב להחזיר את יתרת ההלוואה אם אני מחזיר את הרכב. כלומר במקרה כזה שילמתי על שימוש, כלומר כאילו שכרתי את הרכב. אז רגע, ליסינג זו עסקה מימונית או שכירותית? גם וגם. לכן ליסינג נקרא גם שכר-מכר.

מה הבעיה בראיה כלכלית משפחתית?

הבעיה אינה כלכלית טהורה וזה מה שמעניין בה. הבעיה היא שמדובר במלכודת דבש בעלת מנגנון דו-ראשי. ראש אחד מפתה צרכנים שלא תכננו לרכוש רכב חדש (וממילא זה לא היה חלק מאסטרטגיית הכלכלה המשפחתית שלהם) להתפתות ולעבור לרכב חדש. גם אם אין מדובר ברכישה באמת, עצם ההתרגלות לנסוע ברכב חדש היא פיתוי ממכר. החצי השני של המלכודת קורה אחרי 3 שנים בערך. נציג חברת הליסינג מתקשר ואומר: "שלום פלוני, רציתי לשאול אותך אם אתה לא חושב שאתה טמבל? אתה נוסע על טרנטה בת שלוש כאשר אתה יכול להחזיר לי אותה מחר בבוקר ולעבור לרכב חדש לחלוטין בלי להגדיל את התשלום החדשי!" איש חברת הליסינג אינו טועה. יתרת התשלום שלי בסוף העסקה שווה בערך או קצת פחות לשווי הרכב המשומש. לכן זה נכון שאם אחזיר אותו ואזדכה על יתרת ההלוואה ועוד ישאר קצת עודף, אוכל לעבור לרכב חדש באותו תשלום חדשי. טריק נהדר שכנראה יחזור על עצמו כל 3 שנים. חברת הליסינג הרוויחה לקוח שווי שמשלם לה כל החיים והיא רק צריכה פעם בשלוש שנים להתקשר אליו ולרענן לו את הרכב.
עכשיו, האם באסטרטגית כלכלת המשפחה שלי באמת תכננתי להחליף רכב לרכב חדש כל 3 שנים? הרי ראינו שגיל הרכב הממוצע הוא 6.8 שנים. כנראה שלא, אלא שהתפתיתי. בטווח הארוך ההוצאה של המשפחה שלי על רכב תהיה יותר ממה שהיתה צריכה להיות וכל זאת בגלל שיקולים רגשיים. שוב, אני עושה הכללה, אבל הכוונה ברורה, נכון? במילים אחרות, האם הוצאתי כסף על משהו שאני לא באמת צריך ושמלחתחילה מעולם לא רציתי? כמה פעמים זה קורה לנו עוד בחיים הכלכליים בחברת השפע? דוכנים בקניון, טלמרקטינג, מבצע 1+1 בסופר וכן, גם ליסינג למכונית…

מי עוד מרוויח?

חוץ מחברת הליסינג או יבואן הרכב, המרוויחה הגדולה היא הממשלה שהכנסותיה ממיסים על רכב הפכו אותה למכורה להן. כתבתי על כך בפוסט אני רוצה מכונית והנושא גם עולה הרבה בהרצאות שלי. כמו כל התמכרות, גם סופה יגיע ב"קריז" משום שהכבישים הולכים ונסתמים והשפעת הפקקים על התוצר במשק מתחילה להיות מדאיגה. מתישהוא זה לא יוכל להמשך. זה קרוב.

לסיכום

אסטרטגיה כלכלית משפחתית ארוכת טווח היא השלד הכלכלי של המשפחה. ללא שלד יציב כל משב רוח יסיט אותנו מדרכנו וכך קורה להרבה משפחות כפי שראינו כאן תוך בחינת נושא הליסינג. כלכלת משפחה זה הרבה מעבר לכלכלה. זה עמידה ביעדים, דבקות במטרה, התמודדות מול פיתויים וריגושים העלולים לגרום נזק בטווח הארוך ועוד.

נסיעה טובה!  

כזו אני רוצה. בת עשרים ויפהפיה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.


 

שר האוצר וכלכלת המשפחה

בדרך כלל אינני כותב בבלוג ביקורת על מהלכי ממשלה. זה לא שאין לי, פשוט הבלוג מתמקד בכלכלת המשפחה ובמה שהאזרח יכול לעשות בעצמו למען כלכלתו. בנוסף, אין לי מספיק נפח אחסון לכמות הטקסט. לתפיסתי, ממשלה היא גוף גרוע כלכלית בגלל שהוא בנוי על יסודות פוליטיים שלפעמים הקשר בינם ובין תבונה ויעילות כלכלית חלש. בתפיסה זו, האזרח צריך לדאוג לכלכלתו לא בעזרת הממשלה אלא למרות הממשלה. עד כאן פוליטיקה.

אז למה אני הולך לספר על מהלכיו האחרונים של שר האוצר כחלון הקרויים תכנית נטו למשפחה ? משום שההתנהלות של מקבלי ההחלטות בעניינה מקבילה מאד להתנהלות לקויה של משפחות שפגשתי ולקבלת החלטות שגויות בכלכלת המשפחה. אסביר את ההקבלה ומה ניתן ללמוד ממנה:

"התוכנית מתבססת על נתוני הרבעון הראשון של שנת 2017 שהסתיים עם עודפי גביית מסים של 1.6 מיליארד שקלים וכן על תחזית הצמיחה המעודכנת של הכלכלן הראשי במשרד האוצר". במילים פשוטות, ההכנסות ברבעון האחרון היו גבוהות מהמתוכנן. האם ההכנסות גבוהות מההוצאות? לא. לממשלה גרעון (מינוס) של מעל 700 מיליארד שקל. כרבע מתקציב הממשלה הולך להחזר חובות. זה כשלעצמו אינו חריג עבור מדינה ולישראל אפילו גרעון נמוך בהשוואה להרבה מדינות אחרות ברמתה. עם זאת, הציבור יכול לטעות ולחשוב שלממשלה יש עודף כסף. למשפחה (להבדיל מממשלה) אסור שיהיה גרעון שוטף! נניח, שבחודש מסוים נכנסת משכורת גבוהה מהמצופה (קבלנו בונוס נגיד) אז מה נעשה? נשתמש במודל ארבעת השקלים שעליו בנינו את התקציב שלנו: שקל ראשון להחזר חובות, שקל שני להגנות וביטוחים, שקל שלישי לחסכון ליעדים ושקל רביעי לצריכה שוטפת. לפיכך, כל גידול בהכנסה (זמני או קבוע) צריך לעבור דרך המודל. התוצאה ברוב המשפחות היא שהעודף יופנה לטובת האצת החזר הלוואה או הגדלת החסכון ליעדים (למשל לגיל השלישי). יתכן שהעודף ישמש גם לצריכה שוטפת (נגיד חופשה משפחתית) אבל כהחלטה התואמת את המודל ואת האסטרטגיה הכלכלית המשפחתית.
"מדינת ישראל אומרת היום בקול צלול וברור לישראלים עובדים שהיא יודעת לתת ולא רק לקחת". כאן, כמי שחושב שהממשלה אינה גוף יעיל אני שמח על כל הפחתת מיסים אם כי הבחירה הספציפית תמוהה בעיני. כעקרון אני חושב שאחרי שאזרח שילם מס הכנסה ונשאר עם הכנסה פנויה צריך להניח לו לנפשו. שלמתי לכם, תעזבו אותי. בישראל, נטל המיסים העקיפים (על צריכה) הוא גבוה ומעצבן (זוכרים את המיסים המטורפים על הדלק ועל המכוניות?) ומשפיע מאד על יוקר המחיה. בנוסף, מכסים ומיסי יבוא מצמצמים תחרות ותורמים עוד יותר ליוקר המחיה. לכן טוב שהופחתו במקרה הסימלי הנ"ל וכן ירבו.

כחלון וביבי
שר האוצר והבוס

עם זאת, האם הפחתת מיסי קניה על טלפון סלולרי היא בעדיפות חברתית כלכלית עליונה? לא, להיפך. שדרוגיו התכופים של טלפון סלולרי הם משאבת הוצאות מיותרת למשפחה שרכישתה נובעת לרוב משיקולי רגש, תשוקה וכניעה לשיווק אגרסיבי יותר מאשר תועלת כלכלית. האם לא היה עדיף לטפל בהורדת מכסים על מוצרי מזון אשר מהווים נטל כלכלי יותר גבוה על רוב המשפחות? לדעתי כן, אבל שוב, זה בלוג כלכלי ולא פוליטי. שלמו מיסיםמשפחה צריכה לעצור מדי פעם ולחשוב על סדר העדיפויות הכלכלי שלה. החיים בחברת שפע וריבוי הרעש הצרכני לפעמים מסיטים אותנו מהחיים שאותם דמיינו לעצמנו ומהתאמתם לערכינו. יש דרך יותר יעילה למשפחה להקטין את נטל המס העקיף – לצרוך פחות מוצרי מותרות, במיוחד כאלה הממוסים בכבדות (מכוניות למשל).

יש לי עוד מה להגיד על ההטבות הניתנות כפונקציה של מספר הילדים אשר מפלות משפחות מעוטות או חסרות ילדים, אולם ברוח הפולניות השורה עלי אשמור אותם לפלטפורמות אחרות.

לסיכום, כרגיל, התעלמו מהרעש הפוליטי והתקשורתי, מיסים עוד יעלו וירדו. כלכלת המשפחה שלכם תלויה בכם ולא בממשלה. אל תצפו מהממשלה לכלום, בנו ותחזקו אסטרטגיה כלכלית ארוכת טווח שאינה תלויה בסיוע חיצוני. רק כך תבטיחו את עתידכם הכלכלי. מה דעתכם?

צפו: שר האוצר בראיון ישן על רפורמת הסלולר


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

מעשיה לפסח

מעשה בסבא אליעזר וסבתא אלישבע והשכן טרפון המוטרפון והשכנה רבקה בת עזריה שהיו מסובין בבני ברק והיו מלינים על צרותיהן הכלכליות כל אותו הלילה. אמר השכן טרפון: הגיע הזמן לרכוש כרכרה חדשה. דרשה לו אלישבע: איכה תרכוש כרכרה חדשה ובחשבונך אין זוזי אחד? אמר טרפון: אין בחשבוני זוזי אחד אבל יש מבצעיא בן זומא והמוכר נותן לי אשראיא. דרשה רבקה: מעתה אמור אשליה ולא אשראיא. אין אנו זקוקין לכרכרה חדשה כדי לחצות את פקקי גוש דן בחרבה ובזחילה עם גוי גדול עצום ורב. כרכרתנו הישנה ספקה כל צרכינו. ותוסיף לדרוש אלישבע: ראה את סבא אליעזר אשר חסך לגיל השלישי ועתה יצלח בנכסיו ויתקיימא בזרוע נטויה ובלא מורא. ואתה טרפון חסר חסכון. מצה זו שלפניך מלאה בחורים משל לחייך הכלכליים שאינם מכולכלים. בוש לו טרפון ויאמר: הצדק בדבריכן. אמנם איני בא בימים אך כל ימי חיי הימים והלילות רבים יהיו כי ברך ה' את עמי ונתן לו אריכות ימים בעולם הזה. ויש האומרים גם בעולם הבא. אמר סבא אליעזר: שכן יקר, אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לכרכרה חדשה וגם לא לטלוויזיא חדת אבחנא אך זכיתי שתהא בביתי שמחה ועל שולחני מזון וברשותי מקנה פיננסי שחסכתי בו השקעתי בו כל ימי חיי ביד חזקה ובזרוע נטויה אשר יספק צרכיי כל ימי חיי הימים ואף יספק לבניי לרשת אותי ואני ומשפחתי בני חורין אנו. ישבו אליעזר, אלישבע, טרפון המוטרפון ורבקה בת עזריה כל אותו הלילה והיו מספרים ביציאה מעבדות לחירות כלכלית עד שבאו ילדיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע הזמן לאכול פת של שחרית ולקחתנו לבית המדרש.
מסובין בבני ברק

מי מקבל דוחות חניה

אחוז ניכר מהנהגים מקבלים דוח חניה מדי פעם. עלות הקנס היא בין 100 שקלים עד כמה מאות שקלים, במיוחד אם מעורבת גרירה. עלות שעת חניה בכחול לבן ברוב הישובים היא כ 6 שקלים. מה משתלם יותר? תלוי בתדירות הפיקוח העירוני כלומר בהסתברות שיופיע פקח. נשאיר את החישוב לסטטיסטיקאים בינינו.

בשנה שעברה החלטתי לבדוק את הנושא. החלטתי שבמשך שנה לא אקבל דוחות חניה בכלל. חניתי 73 פעמים בכחול לבן ובכל הפעמים שילמתי על החניה, גם אם חניתי לחצי דקה. מדי פעם קבלתי הודעה שפקח בדק את רכבי.
בסיכום השנה קבלתי את פירוט החניות והעלויות והתוצאות להלן:

סך תשלומים על חניה בכחול לבן בשנת 2016: 317.68 שח. סך שעות בחניה: 57 שעות ו 51 דקות. משך חניה ממוצע: 47 דקות. עלות חניה ממוצעת: 4.35 שח.

במהלך השנה קבלתי מספר הודעות שפקח בדק את רכבי. מכאן אני מסיק שהסיכוי להכות את המערכת הוא לא גבוה, אפילו ב חיפה עירי הנחשבת ידידותית לנהגיה.

אני חושב שהחלטה משפחתית על המנעות מוחלטת מדוחות חניה, במיוחד כאשר תשלום חניה בסלולר קיים בכל ישוב היא נכונה. מדובר בעוד אחד מההרגלים המקרבים אותנו לניהול כלכלת משפחה בצורה חלקה, פשוטה וללא הפתעות. היא מאפשרת לתקצב את עלות החניה בתקציב המשפחתי וחוסכת כאב ראש ותסכולים מיותרים. כלכלת משפחה פשוטה היא מטרה נעלה. פשוט כך.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

עמלות הבנקים ואתם

בחודש פברואר שולחים כל הבנקים את הדוח השנתי המקוצר ללקוחותיהם. הדוח נקרא גם תעודת זהות בנקאית. בין אם אתם מקבלים את הדואר מהבנק בצורה אלקטרונית או לא, פתחו וקראו את הדוח הזה בעיון. בנוסף, שמרו עותק בצד. הדוח ברור ונוח לקריאה. על כך יש לברך את בנק ישראל שהנחה את הבנקים תעודת זהות בנקאיתלעשות זאת החל מהשנה שעברה. הדוח  מאפשר לנו בקלות לקבל מידע חשוב על עלויות ניהול הכספים שלנו בבנק.

היום אתמקד בפרק 4 שלו – פרק העמלות. אתחיל ואומר כי עקרונית יהא זה מן הצדק לא לשלם לבנק עמלות כלל. הרי אם יש לנו כסף בבנק אזי הוא משתמש בו כדי להלוותו לאחרים. אם אין לנו כסף הרי אנו משלמים ריבית על הסכום שאנו לווים. עם זאת, אני מוכן לפשרה ולצדק חלקי ומקבל את העובדה שישנם שירותי ערך מוסף שמותר (מוסרית) לגבות עליהם עמלות (אבל לא חייבים).

ובכן, לפרק 4 בדוח כמה סעיפים המסכמים את סוגי העמלות השונים. הסעיף הראשון מדבר על עמלות עובר ושב. אם אתם מנהלים חשבון עו"ש רגיל (לא של עסק) אז עמלה זו צריכה להיות נמוכה. רוב המשפחות אמורות להסתפק במסלול העמלות המפוקח הבסיסי שעלותו עד 10 שח בחודש. פרטים נוספים כאן. בדקו והחליפו מסלול אם אתם במסלול הלא נכון.

הסעיף הבא שאדבר עליו בפרק 4 הוא עמלות ניירות הערך. למשפחות רבות יש תיק של ניירות עמלות ניירות ערךערך בבנק (קרנות נאמנות, מניות, אגרות חוב וכד'). משפחות אלו יגלו לא פעם כי העמלות המשמעותיות ביותר מגיעות דווקא מסעיף זה והן עלולות להגיע למאות ואלפי שקלים בשנה! ביום יום קשה לראות אותן כי הן קצת חבויות. העמלה המעצבנת ביותר בסעיף זה נקראת "דמי ניהול פקדון ני"ע". שם מפוצץ למשהו שהוא בעצם כלום. למעשה גובה הבנק עמלה פשוט כדי "לשמור" לנו על ניירות הערך. אבל הרי זה תפקידו של הבנק מלכתחילה, לא?

טוב, מה עושים?

בודקים   משווים   מבקשים מחליטים
  1. בדקו מה גובה העמלות הרלוונטיות באחוזים. השוו לתעריפון הבנק. העמלה המצויינת בתעריפון גבוהה ומשאירה הרבה מרווח למשא ומתן. לכן, אם אתם קרובים אליה אז פוטנציאל החסכון גבוה.
  2. האם אתם אוכלוסיה מיוחדת? נוער, חיילים, חיילים משוחררים, סטודנטים, אקדמאים, עולים חדשים, קשישים, נכים ועוד אחרים זכאים לתעריפון מיוחד.
  3. האם אתם עובדים במקום עבודה גדול או "נחשב"? יש להניח כי יש לכם הטבות בבנק. בדקו במחלקת הרווחה או פשוט שאלו בבנק. יתכן שתופתעו מאד. יתכן שיש למקום עבודתכם הסדר מצוין עם בנק ספציפי שאינו הבנק שלכם.
  4. יש לכם כמה מאות אלפי שקלים או יותר? הבנק צריך להתייחס אליכם יפה. נצלו זאת.
  5. סיימם לבדוק ולהשוות? אתם אוהבים את הבנק שלכם או סתם רגילים אליו? בקשו ממנו בצורה מסודרת הטבות בעמלות, במיוחד אלו המשמעותיות עבורכם כפי שראיתם בדוח השנתי. היו ממוקדים. יתכן שהפקיד יצטרך לבקש אישור ממנהל הסניף. עודדו אותו לעשות זאת והיו סבלניים.
  6. בררו בבנקים אחרים. אם יש לכם נקודות זכות של אטרקטיביות כפי שמצוין לעיל אתם בעמדת משא ומתן טובה.
  7. אחרי שקבלתם הצעות, שקלו אם אתם רוצים לעבור בנק. זה לא סוף העולם, זה לא עולה כסף ולא חייב להיות מלווה בסנטימנטים אפילו אם בתיה הפקידה מכירה אתכם מיום לידתכם. זה רק טיפ טיפונת (ממש ממש טיפ טיפה) מעצבן אבל תמורת חסכון של כמה מאות שקלים בשנה או יותר זה בהחלט שווה.

הערות נוספות:

הסדרי הטבות בעמלות ניתנים לרוב לתקופה קצובה. צריך לוודא שהבנק לא מבטל את ההטבה לאחר זמן מה.
ישנן הרבה עמלות שניתן לקבל עליהן פטור מלא. הכל עניין של כמה אטרקטיביים אתם כלקוח (כמות כסף, גב ארגוני וכד')
ככל שתבואו יותר מוכנים כך תשיגו יותר פטורים והנחות בעמלות
יתכן שהבנק יציע לכם הטבות בעמלות שאינן רלוונטיות לכם. הדוח השנתי יראה לכם בדיוק מה אתם צריכים.

שאלות נוספות? פנו אלי ונשוחח.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

מעט שעות בשכר גבוה? ניהול ספקים!

עבודה מהבית בזמנך החופשי, מעט שעות, שכר גבוה!

מכירים את המודעות הללו? בטוח יש קאטץ'. נכון, בד"כ בחיים אין מתנות חינם. ובכל זאת, אני רוצה להציע הצעה מפתה שכזו. מדובר בניהול ספקים. ספקים בכלכלת המשפחה? על מה אתה מדבר?

ובכן, ניהול כלכלת המשפחה דומה מאד לניהול של עסק. פנסיון למשל. נכון שבצד של ההכנסות יש בעיה עם האורחים שלא משלמים אבל בצד של ההוצאות הדברים מאד דומים.

כל עסק משקיע מאמצים כדי לקבל את התנאים והמחירים הכי טובים מהספקים שלו. כל הוצאה שנחסכת תורמת לשורת הרווח. כנ"ל בביתנו. מי שלא מנהל את הספקים שלו מפסיד כסף, בוודאות.

רגע, מי הם הספקים של הבית שלנו?

קבוצה א' – ספקים בשוק תחרותי: ספקי האינטרנט, הסלולר, הטלפון קווי, חברות הביטוח, הגז, המוסך, הכבלים או הלווין, העיתונים והמגזינים, הבנקים וכד'.

קבוצה ב' – ספקים מונופוליסטיים: חשמל, מים, ארנונה, כביש אגרה וכד'..

סך ההוצאה המשפחתית מכל הספקים הנ"ל היא משמעותית ולכן נרצה להשקיע מאמץ בניהול ההוצאות מולם. נתמקד תחילה בקבוצה א.

מה עושים?  

אחת לשלושה חודשים מבצעים את הפעולות הבאות:

איסוף חשבונות אחרונים מכל ספק
חקירת עלויות אלטרנטיביות מהספק או מספק אחר לאותו השירות
שיחה טלפונית (או ביצוע שינוי דרך האינטרנט) למטרת הוזלת השירות – אם רלוונטי

הערות:
חסכון של 75% בחשבון הסלולרי
דוגמא לחסכון של 75% בחשבון הסלולרי

ספקים נותנים הנחות לעתים לתקופות קצרות דרך מבצעים למיניהם המחייבים תחזוקה ושימור
יש ספקים שיתנו הנחות אשר לא מפורסמות, אם רק תבקשו (לא עולה כסף לבקש)
הטכנולוגיה והשירותים משתנים ומתקדמים ומחייבים מעקב והחלטה לגבי צריכתם
שיחות עם ספקים יכולות להלחיץ. זכרו שאתם הלקוח, ההחלטה בידכם והיא אינה צריכה להתקבל תחת לחץ. אם במהלך השיחה נמסר לכם מידע חדש ומופעל עליכם לחץ, קחו פסק זמן, תגידו שאת רוצים לחשוב ובדקו את המידע לאחר מכן בנחת
תחזוקת ספקים לוקחת זמן אבל בצידה תמורה נאה. קבעו לכם מראש את הזמן הדרוש ביומן והתיחחסו למטלה הזו כאילו אתם מנהלים עסק פרטי
מצוקה בתזרים החודשי? הקפיאו חלק מהשירותים לתקופה מסויימת. זה פשוט
קבלו הצעת מחיר לפני חידוש של מוצר שנתי (מחב' הביטוח למשל) ואל תסכימו לחידוש אוטומטי
לא כל חסכון קטן מצדיק החלפת ספק. לפעמים כאב הראש אינו מוצדק. שקלו כל הצעה לגופה ובכללותה

חסכון של חמישים אחוז בשיחות בינלאומיות
חסכון של חמישים אחוז בשיחות בינלאומיות
רגע, מה עם הספקים המונופוליסטים?

לא שכחנו. גם אצלם אפשר לצמצם עלויות בעיקר דרך זכאות להנחות. רשימת ההנחות של כל אחד מהגופים אינה סודית. צריך למצוא אותה, לראות אם אתם עונים על הקריטריונים ולבקש. יתכן שיטרטרו אתכם מעט אבל זכרו – אתם מייצרים רווח כספי למשפחה!

לסיכום

אמת, ניהול ספקים אינה המשימה המהנה ביותר בניהול כלכלת המשפחה (רק המחשבה להתקשר להוט…) אבל אם תקפידו לבצעה בצורה שגרתית תרוויחו לא מעט תמורת כל שעת עבודה שהשקעתם. מדובר בהשקעה לא גדולה אחת לשלושה חודשים. שווה, נכון?

 


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.