להבין את ה BASE של הפנסיה

לאחרונה אני פוגש יותר ויותר צעירים עם תפיסת עולם שגויה על הפנסיה שלהם. רובם אנשים אינטיליגנטים שבבית הספר שלהם דילגו על מקצוע הליבה שנקרא פנסיה. עד היום אינני מבין איך מערכת חינוך שתפקידה להכין את ילדינו לחיים, מתעלמת מהשליש האחרון של החיים, אבל זה לדיון אחר.

הבעיה היא שכל החלטה פנסיונית שנלקחת בגיל צעיר יש לה השפעה גדולה בהמשך הדרך בגלל אפקט הזמן. השפעה של משיכה או הפקדה בגיל 25 בהשוואה לאותה פעולה בגיל 50 היא פי כמה יותר משמעותית על רמת ואיכות החיים בשליש האחרון שלהם.

פנסיונרים על חוף הים
פנסיונרים

 החל מ 2008 יש חוק פנסיה חובה בישראל. החל מ 2017 הוא חל גם על עצמאים. עצם החיוב בחוק יוצר רתיעה ואנטגוניזם, זה טבעי. גם אני לא אוהב כפיה משום סוג. ישנם חבר'ה צעירים הלוקחים את הרתיעה רחוק מדי ולתפיסתם הממשלה לוקחת את הכסף שלהם לעצמה ולא בטוח שאי פעם יראו אותו. הם יאמרו דברים כמו "אני יודע לנהל את כספי", "אינני צריך את גופי הפנסיה הרמאים שינהלו לי את הכסף, יעשקו אותי בדמי ניהול ולא ישאירו לי כלום, תודה, אסתדר לבד", "פנסיה זו תרמית פירמידה". אפשר לתבל את המשפטים גם ב"טייקונים, כולם מושחתים, גנבים" כדי להוסיף טעם לתבשיל.

 הגם שאידיאולוגית אין כל רע בלנהל כסף לבד, כל שאר המשפטים פשוט שגויים. הם לא נובעים מטפשות אלא מבורות כלכלית עם פוטנציאל נזק עצום.

 בפוסט הקצר להלן אדגיש עשר תובנות חשובות לנושא החסכון הפנסיוני שכדאי לזכור ולהכיר. על בסיס אלה אפשר להעמיק ולשוחח על דרכים לשפר את החסכון ולייעל אותו.

עקרונות הבסיס
  1. רוב הכסף שהולך לחסכון הפנסיוני שלי הוא בכלל לא כסף שלי בעת ההפקדה. רובו, כשני שלישים, באים בכלל מהמעסיק שלי ישר לתוך הפנסיה. אם לא היה מפקיד לי אותו לפנסיה, בנוסף לשכר הרגיל שלי, לא הייתי מקבל את הכסף הזה בצורה אחרת! זו מתנה נהדרת.
  2. הכסף שאני (כשכיר) מפקיד לפנסיה הוא רק כ 6 עד 7 אחוז מהשכר שלי, ועליו אני מקבל עוד זיכוי (החזר) ממס הכנסה (עד תקרה מסויימת). לא סוף העולם. שוב, אפגוש את הכסף הזה בגיל הפרישה, הוא לא נעלם.
  3. כל הכספים שמופקדים לפנסיה פטורים ממס בעת ההפקדה (טוב, רק עד שכר של כ 25,000 שקלים אבל זה מספיק לרובנו).
  4. כל הרווחים שנצברים בתכניות הפנסיוניות פטורים ממס רווח הון.
  5. יש בתכניות הפנסיוניות כברירת מחדל ביטוחים נגד מוות ונכות המגנים על משפחתי כאשר נפגעת יכולתי לפרנס. גם על מסלולי הביטוח יש לי שליטה אבל כדאי להתייעץ לפני שינוי בהם. זכרו שרק מי שבריא מתקבל כמבוטח. אם יצאתי מהביטוח וחליתי, כבר לא אוכל לחזור.
  6. ניתן וכדאי לשלוט על מסלולי ההשקעה במוצרים הפנסיוניים. אני צעיר? מוטב שאשקיע במסלול עם סיכון גבוה ופוטנציאל רווח יותר גבוה לאורך זמן. אני מתקרב לגיל פרישה? אצמצם את הסיכון. אני תותח בהשקעות? אוכל לנהל חלק מהחסכון בצורה עצמאית לחלוטין.
  7. האם גופי הפנסיה גנבים? לא, להיפך. הם רוצים שתרוויחו מההשקעות שהם עושים בכספכם כדי שתישארו אצלם. הם מעסיקים אנשי מקצוע בהשקעות. הם גם יכולים להשקיע במוצרי ואפיקי השקעה שאינם נגישים לאדם הפשוט, גם אם הוא תותח על. מבט על תשואות העבר מראה שבסך הכל הם עושים עבודה לא רעה. עדיין לא מרוצים? חזרו לסעיף 6.
  8. כספי פיצויים? שם שגוי לכשליש מהחסכון הפנסיוני שלי. השם השגוי הוא שריד ארכאי למאה הקודמת בה הזכות לעבוד במקום מסויים היא זכות קדושה וכל הפוגע בה יפצה את הנפגע. במאה ה-21 שוק העבודה הוא דינמי, אין שום דבר קדוש במשרה וזכותו של מעסיק ומועסק להפרד כידידים ולהמשיך הלאה בחיים. כולם גם עושים זאת. בקיצור – כספי פיצויים נשארים לגיל פרישה. נו, שישנו להם כבר את השם, למען השם.
  9. קרן השתלמות – משתלם להשאיר גם אותה לגיל פרישה. ככל שהיא תגדל ותתפח כך תגדל הטבת המס המצטברת בה. יש מעט הנאות בחיים כמו התענוג לא לשלם מס.
  10. כמה תחיו? אל תסתכלו על סבא וסבתא. אם אתם צעירים, תבנו על מספר תלת ספרתי, כלומר 100 שנה. זה המון. גיל הפרישה לא מתקדם עם הגידול בתוחלת החיים, כלומר תבנו על 30 שנה ויותר של חיים ללא הכנסה מעבודה. את זה, מתכננים כבר עכשיו! ככל שאתם צעירים, יותר טוב. יש מצב שתרצו או שתצטרכו לעבוד גם בגיל זקנה, זה לא בהכרח רע אבל צריך להתכונן לכך מבחינת רענון כישורים וידע. אני מניח שחלוקת "ישראל היום" בסרבל אדום, בצומת, בשמש הקופחת לא תהיה הבחירה הראשונה.
  11. אבל מה עם יוקר המחיה? נכון. יקר לחיות בארץ. זה מחייב לעשות בחירות:
    1. לחיות בהווה ברמת חיים מקסימלית ולצנוח לרמת חיים נמוכה בגיל זקנה
    2. לחיות ברמת חיים סבירה כעת עם חסכון משמעותי וקבוע לגיל זקנה כדי לשמור על אותה רמת חיים בהמשך הדרך
    3. לעבור לחיות בחו"ל

 העולם הפנסיוני בישראל מורכב, לטעמי יתר על המידה. אבל הוא לא צריך להרתיע. הבסיס ממש פשוט. יש אנשי מקצוע בתחום שיציפו אתכם בז'רגון מבלבל ויש כאלה שיוכלו להסביר את הדברים החשובים בשפה של אנשים נורמלים. אני משתדל להיות בקבוצה השניה. אחרי הכל, כולנו רוצים לחיות בחברה בה אנשים מקיימים עצמם בכבוד וחיים באיכות חיים. איננו רוצים להיות נזקקים וגם לא להיות מוקפים בנזקקים. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

מה לעשות עם דמי החנוכה

חג החנוכה הוא חג של הזדמנות נהדרת. כלכלית משפחתית כמובן.
מנהג הוא לתת דמי חנוכה לילדים. שורשי המנהג כנראה בחיקוי מנהג הענקת המתנות של חג המולד. ואולם, כמיטב המסורת היהודית, לקחו את המנהג של השכנים, עגלו כמה פינות ושיפרו את העסק. אחרי הכל, מדוע לטרוח וללכת לחנות, לקנות לילד מתנה (ספר) שאיתה הוא יצטרך ללכת שוב לחנות ולהחליפה במשהו שהוא באמת רוצה (משחק)? מסורבל. לטס קאט ד'ה בולשיט ופשוט ניתן לו כסף. הגיוני.

ההזדמנות האמיתית שיש לנצל היא ההזדמנות לשיח כלכלי עם הילדים. לדבר איתם על משמעות הכסף, מאין הוא בא, אפקט החסכון וההשקעה, משמעות ההתאפקות כדי להגיע ליעד יותר גדול ומשמעותי ועוד. זו הזדמנות נהדרת שהילדים רק יודו לכם עליה בעתיד. נצלו אותה.

גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להציע תרגיל לחנוכה. מי שרוצה יכול בקלות ליישם. נגיד שבמקום לתת דמי חנוכה במזומן לילדים בחג, נרכוש בכסף (רצוי לאסוף גם מהסבתות) נייר ערך שמתאים להשקעה לטווח ארוך, נגיד תעודת סל של מדד המניות העולמי, או של S&P500 או קרן נאמנות גמישה או משהו דומה. לא קריטי לצורך התרגיל. כל שנה בחנוכה, נרכוש עוד מאותו נייר ערך בשווי דמי החנוכה לאותה שנה. לא ניגע בהשקעה עד הגיעו של הילד לגיל 18. בגיל 18 נציע לו למכור את ההשקעה או להמשיך להחזיק בה. עשיתי סימולציה של התרגיל הזה על דמי חנוכה שנתיים של 1000 משנת 1999 ועד היום, כלומר 18 שנות השקעה של 1000 שקלים בשנה. השקענו בתרגיל במדד S&P500. ובכן, בקופתו של הילד הצטברו מעל 40000 שקלים, אפילו שהשקענו רק 18000. יפה, לא? כמובן זו רק דוגמא, לא ניתן להבטיח תשואה וכו' וכו' וכו'. אבל בואו נחשוב מה יקרה אם הנער ימשיך כך עד כמעט גיל הפנסיה? נסו לעשות סימולציה של 60 שנה. המספרים המדוייקים לא חשובים אבל שוב, זו הזדמנות נהדרת לתרגל חסכון והשקעה ולהבין את עקרונותיהם הבסיסיים. זו הגדולה של דמי החנוכה. חג שמח !

נ.ב. נצלו את ההזדמנות גם כדי לנטרל שימוש במילים בעייתיות כמו לבזבז כסף כמו בדוגמא כאן

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

האייפון 10 מגיע!

הלילה יתחיל להימכר האייפון 10 בישראל. ללא ספק על הסקאלה שבין מוצר שאני צריך ומוצר שבא לי האייפון הוא אולי הסמן הימני ביותר. עכשיו, זה בסדר גמור לרכוש דברים שעושים לנו טוב בכל צורה שהיא. אחרי הכל לא באנו לעולם רק כדי לכלות את ימינו באכילה, שינה ומילוי שאר צרכינו הבסיסיים.

הסיבה שהאייפון עומד כמעט בקצה הימני של הסקאלה של צריך/בא-לי הוא השילוב בין מוצר שתכליתו לתת מענה לצרכים רגשיים ומחירו היקר (5000 שח וו.ת.פ.!). יש עוד מוצרים כאלה, חלקם חוצים גם סקאלות חוקיות ומוסריות אבל זה לדיון אחר.

עם זאת, מבחינה כלכלית כדאי להדגיש כמה נקודות:

1. מתן מענה כלכלי לצרכי בא-לי צריך להתבצע אחרי שהצרכים הבסיסיים יותר מולאו, כולל הגנות כלכליות, חסכון ליעדים לטווח ארוך ובינוני וכד'
2. חסכון ליעדי בא-לי צריך להתבצע מראש כמו לכל יעד אחר
3. אין שום צידוק לשימוש באשראי למימוש יעד בא-לי. פשוט לא.
בא-לי אייפון 10
בא-לי אייפון 10

ובנימה חברתית: אין צידוק, לא כלכלי ולא מוסרי, לא כעת ולא בעתיד, לבוא בטענות כלפי מישהו בטענת חוסר יכולת כלכלית כאשר נקודות 1,2,3 לא מולאו. כאזרח, אני רואה חוסר צדק מוסרי לדרוש קצבאות מהמדינה כאשר אני משתמש בכספים לרכישת בא-לי יקרים. כמדריך כלכלי, חשוב לי להדגיש את ההקפדה על התנהלות ואסטרטגיה כלכלית משפחתית נכונה כהכרח להצלחה בחיים הארוכים המצפים לנו.

איחולי אושר ועושר לכולנו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.