ראשית, אני נפעם מהפלא הטכנולוגי. רק לפני מאה שנה התניידות האדם הפרטי היתה משימה לא פשוטה וכעת ניתן להקיף את כדור הארץ 5 פעמים עם כרכרה שעושה זאת בנוחות וללא תקלות. זה פשוט מדהים. אני יכול בכל רגע להכנס לקופסה שמחוץ לבית, להפעיל אותה, לנסוע להיכן שארצה ופשוט להגיע לשם.
אז הטויוטה כמעט בת 12, נרכשה לפני כ 7 שנים ועברה איתנו כ 150,000 ק”מ עם כמעט אפס תקלות ובסך הכל בנוחות, בטיחות ויעילות. שוויה הכספי היום כ 30,000 שקלים.
האם הגיע הזמן להחליף? לדעתי זאת שאלה מוזרה. מצד אחד, אני מביט סביב ורואה המון מכוניות חדשות. זאת לא טעות, הגיל הממוצע של מכונית בישראל הוא כ 7 שנים. ב OECD אגב, הנתון עומד על 11.8. אני מנסה להבין למה למשל אנשים קונים מקרר רק כאשר הישן מתקלקל אבל מכונית מחליפים גם כשהיא מתפקדת סבבה. יש לזה הרבה סיבות אבל רובן לא כלכליות. מכיוון שזה בלוג כלכלי אסביר.
לפני כן אוסיף הערה. אני אוהב מכוניות. אני מת לרכוש מכונית שמרגש לנהוג בה. ככל הנראה מתישהוא גם הרכב המשפחתי יהיה כזה, לא משיקול כלכלי אלא משיקול רגשי. חיים פעם אחת.
נחזור לרציונליות ונרענן כמה נתונים:
- מדינת ישראל היא הצפופה בעולם מבחינת נסיעת כלי רכב ביחס לכבישים וזה הולך ומחמיר
- בקניית רכב חדש יש לשלם מס כמעט בגובה שווי הרכב ולפעמים יותר (כלומר העלות בפועל כפולה(!) משווי הרכב)
- בקניית דלק יש לשלם מס פי שניים משווי הדלק ללא מס (כלומר העלות בפועל כפולה פי שלושה (!) ממחיר הדלק)
- האגרות והביטוחים בישראל יקרים יחסית
כל זה מאד מתסכל. הרי קניה ואחזקה של רכב פרטי יקרה באופן חריג בהשוואה למוצרים אחרים. אנחנו פראיירים שחבל על הזמן. מצד שני, הערך של ניידות הוא ערך בסיסי בחיים המודרניים והאלטרנטיבה של תחבורה ציבורית בישראל היא בינונית ומטה בסטנדרטים בינלאומיים.
מכאן, שבשיקול כלכלי רציונלי יש לרכוש רכב שעונה על הצורך של הניידות בצורה טובה אך גם לא שוחט אותנו כלכלית. רכב חדש אינו כזה אלא אם נחזיק בו תקופה ארוכה. זכרו ששמנו בצד שיקולים לא כלכליים.
שאלה: מה מקור המימון לרכב?
תשובה: חסכון. נקודה.
שימוש בהלוואות או ליסינג של רכב פרטי לדעתי אינם נכונים כלכלית. זה נוגד את העקרון הבסיסי ששולל מימון צריכה באשראי. רכב פרטי הוא מוצר צריכה. רוצים לקנות או להחליף עוד כמה שנים? תחסכו. כל הנימוקים בעד שימוש באשראי הם סיפורים שאנשים מספרים לעצמם. אני שם בצד נושא של רכישת רכב לצרכים עסקיים, זה סיפור אחר.
אז מה הוחלט לגבי הטויוטה? בינתיים היא נשארת, נכון שהיא משעממת אבל היא גם ראויה להערצה בשעמומיותה. היא נותנת תמורה מצויינת. היא נוחה, חזקה, אמינה, מרווחת, בטוחה ולא יקרה להחזקה. רציונלית היא פשוט נפלאה. אולי בהמשך היא תוחלף ברכב ספורטיבי ומרגש אבל זה לא יהיה משיקול כלכלי ואולי היא תישאר איתנו לחגיגות ה 300,000 ק”מ ואולי יותר, מי יודע.
הפוסטים האחרים
- טופס 161 החדש – פוסט וידאו
- לקנות או לא לקנות (רכב חדש) זאת השאלה
- כמה עולה חלת?
- סיכום שנה בכלכלת המשפחה 2020
- הפקדות סוף שנה
- מבצעי סוף שנה!
- איך לקבל 8,200 שקלים בלי להתאמץ? פוסט וידאו
- טופס 161 – פוסט וידאו
- השוואת השתתפות עובדים זכאי הפנסיה התקציבית
- האם לדאוג לילדיי או לעצמי?
- סדר בסגר- פוסט וידאו
- כמה אלסטי תזרים ההוצאות שלכם?
- היום שאחרי הקורונה – תחזית מס’ 1
- החסכון הפנסיוני בתקופת הקורונה – שאלות ותשובות
- הקדם תרופה למכה
- מי מפחד מהשקעות
- דופקים את השחורים
- כמה עולה קילו?
- מוות באמצע החיים
- מערכת נתוני אשראי
הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להירשם לבלוג ולקבל התראות על
פוסטים חדשים.