הפוסט הזה נולד ערב אחד עת רכבתי על מרכבת הברזל המפוארת שלי, מיטב הנדסת יפן, ברחבי עירי, בעוד העוברים והשבים מביטים בי בהערצה (לא ממש). התנועה הזדחלה לה כהרגלה ברחבי עירי, כלומר המרכבות האחרות, כמו זו שלי, נעו ברחובותיה כמו מרק סמיך ההולך ומתקשה עם חלוף השנים. במרכבות האחרות ישבו תושבי הממלכה, איש בדרכו ליעדו, בודדים בתוך מרכבותיהם. השעמום החמיר והחילותי לדפדף במסכי המידע של לוח השעונים עד שהגעתי למסך הזה:
מה? קראתי (בלב) בהשתאות?
את מיטב כספי הוצאתי על מרכבת הפאר עתירת כוחות הסוס כאשר זו נושאת אותי אל יעדי באותה מהירות בה כרכרה עם סוסה אחת היתה נושאת אותי לפני מאה וחמישים שנה? היתכן? שפשפתי את עיני, גרדתי את פדחתי והחלטתי לצאת לחקור את הענין יותר לעומק.
משפחה בישראל מוציאה כ 30,000 שקל בשנה על אחזקת מכונית אחת. ההוצאה על רכב נחשבת שניה בחשיבותה בכלכלת המשפחה, אחרי דיור כמובן. האמנם? בפוסט הזה אנסה לעורר חשיבה מחודשת בנוגע לרכב הפרטי במשפחה. הפוסט ארוך מהרגיל ומכיל הרבה נתונים. מתנצל מראש אך הנתונים חשובים להבנת הנושא.
הוצאה של 30,000 שקלים בשנה אם יושקעו בהשקעה אחרת יצמחו ל 1,000,000 (מיליון!) שקל תוך 24 שנים. למה זה חשוב?
משתי סיבות. אחת, כדי לזכור שבכל הוצאה כספית מוותרים על האלטרנטיבה העתידית של אותו כסף (הערך העתידי). שתיים, כדי להבין שההוצאה על רכב שנתפסת משנית בחשיבותה אחרי ההוצאה על דיור, מגיעה לסכומים המתקרבים לסכומים של הוצאה על דיור (מזכיר למישהו משכנתא?).
נו, אז מה? הרי צריך רכב כדי לנוע וצריך בית כדי לגור. מה לעשות?
האם באמת רכב פרטי הוא הכרח המציאות? לא. בטח לא כמו קורת גג. אבל אבל אבל, כל עוד אין תחבורה ציבורית בסופי שבוע, ההבדל בחופש התנועה בין בעלי רכב ואלה שאינם הינו משמעותי למרבית האוכלוסיה.
זוכרים שאני לא מייעץ על מה להוציא את הכסף שהרווחתם בזיעת אפכם? It’s a free country.
אני רוצה להביא לידיעת הקוראים כמה נתונים ולאחריהם כמה טיפים שקשורים לצד הכלכלי של הרכב הפרטי. אחר כך, כל אחד יחליט את החלטותיו כרצונו, לפי ערכיו ויעדיו.
אז מיהו המוכר לי מכונית חדשה?
סוכנות הרכב כמובן. לא בדיוק. כאשר אני קונה מכונית חדשה אני משלם בממוצע מס של כ 90%. במילים אחרות כאשר אני קונה מכונית לעצמי (מהכסף שנותר בכיסי אחרי תשלומי מיסי ההכנסה השונים) אני קונה עוד 0.9 מכוניות מתנה לממשלת ישראל. בסדר?
כאשר המכונית שלי מתקלקלת אני משלם על חלקי חילוף מס של 48%. כלומר כשהחלפתי 4 פלאגים קניתי לממשלה עוד שניים מתנה ממני.
אחרי שכבר קניתי את מכוניתי (וגם את זו שהממשלה בקשה שאקנה לה) עלי להשקותה בדלק על מנת שתסע. בתחנת הדלק אני משלם מס של כ 182%. לכן, כשאני מתדלק את מכוניתי, מאחורי עומדות שתי מכוניות של הממשלה ומבקשות שאתדלק אותן מכיסי. בסדר?
כל ההלקאה העצמית הזו, מדוע? רגע, מה לא ברור?
חופש התנועה הוא אחד מצרכיו היסודיים ביותר של האדם. לא סתם העונש על פשע כמעט בכל חברה אנושית הוא שלילת חופש התנועה. היש מחיר לחופש? לא. מי שמוכן לקנות מכונית אחת במחיר של שתיים ומיכל דלק במחיר של שלושה (ואני ביניהם) כנראה יהיה מוכן לשלם מחיר גבוה אף יותר. איך אני יודע? כי בעבר היה מס הקניה על מכוניות גבוה יותר ועדיין קנינו מכוניות.
אבל מה קורה כשחופש התנועה מתחיל להתכרסם לו? מה קורה כשהמכונית כבר לא מספקת את חופש התנועה הנשגב בצורה טובה? עוד נחזור לשאלה הזו. בינתיים נמשיך עם עוד נתונים.
בישראל כ 3 מיליון כלי רכב. הגידול נטו עומד על כ 4% בשנה. כלומר עוד 9 שנים יהיו על הכבישים עוד מליון רכבים. תוך 20 שנה המספר יהיה כפול מהיום. לעומת זאת, אורך הכבישים לא מדביק את הקצב. בערים כמעט לא ניתן לסלול עוד דרכים וגם מחוץ לערים רוב כבישי האורך והרוחב במדינה כבר נסללו. אפשר עוד להרחיב ולהוסיף אך השטח מוגבל. רגע, מרגיש לכם בזמן האחרון צפוף בכבישים? איך זה יכול להיות? הרי לפי הנתונים העולמיים מספר כלי הרכב לאלף תושבים בישראל הינו מתחת לממוצע ה OECD. מצד שני במספר כלי הרכב לכל ק”מ כביש אנחנו במקום חמישי ומכובד (ראה fig 2.12). אבל ההישג הגדול של מדינת ישראל וכאן מדובר על המקום הראשון והמכובד (fig 2.11) הוא בעומס התנועה על רשת הכבישים. הנתון המדובר מודד את סה”כ הקילומטראז’ שכל הרכבים נוסעים לחלק לסך אורך הכבישים. ובכן, מדינת ישראל היא העמוסה ביותר בתנועה בכבישים בין מדינות ה OECD. הנתון הזה רבותי מחזיר אותי לתחילת הפוסט ולמהירות הממוצעת שבה אנו נוסעים במכוניותינו. אגב, כלי רכב אחראים לכ 80-90% מזיהום האויר במדינה וההערכה היא שכ 2500 מקרי מוות מוקדם בשנה נגרמים מזיהום אויר. סתם שתדעו. מה הצפי לעתיד? העתיד תלוי במשתמשי הרכב. מתישהוא, חופש התנועה המסופק על ידי הרכב הפרטי יהיה כה מוגבל עד שהשימוש בו כבר לא יהיה כדאי. האזרחים יחפשו חלופות.
מהן החלופות?
תחבורה ציבורית. תמונה טובה מאלף מילים כלי רכב שפחות סובלים מגודש תנועה (דו גלגלי, מכוניות קטנות) הליכה ברגל או רכיבה על אופניים. ממילא רציתם לעשות יותר ספורט התקרבות מקום המגורים למקום העבודה (גם במחיר דיור יותר יקר) הגדלת משקל השיקולים התחבורתיים בבחירת מקום מגורים
טיפים:
בבחירת מקום מגורים שלבו שיקולים תחבורתיים. העריכו היטב את העלויות ושאר ההשלכות התחבורתיות על חייכם שוקלים רכב שני במשפחה? – שקלו היטב את החלופות הכירו את אמצעי התחבורה הציבורית באזורכם. השתמשו בהם ולחצו על הרשויות לשפרם הכירו את ההוצאות השוטפות הקשורות באחזקת הרכב כגון אגרות וביטוחים, אחזקה, דלק. האם ניתן להקטינן ? הכירו היטב את ירידת הערך השנתית של רכבכם. בידקוה אחת לשנה במחירון. את הירידה השנתית עליכם להקצות לחסכון נפרד (ב”צנצנת” רכב) כדי שתוכלו לממן את החלפת הרכב בבוא העת. ירידת ערך משתנה משנה לשנה. בחרתם ברכב חברה? מהן האלטרנטיבות המוצעות לכם? בנוסף לצד הכלכלי, האם תרצו להיות אחראים אישית להוספת רכב חדש לכבישים כל שנתיים וחצי? האם תוכלו להסתדר עם רכב קטן וזול באחזקה? זכרו שב.מ.וו. וסוזוקי קטנה נוסעים באותה מהירות ממוצעת.
שבו על כל אלה ודרך צלחה!
הפוסטים האחרים
- טופס 161 החדש – פוסט וידאו
- לקנות או לא לקנות (רכב חדש) זאת השאלה
- כמה עולה חלת?
- סיכום שנה בכלכלת המשפחה 2020
- הפקדות סוף שנה
- מבצעי סוף שנה!
- איך לקבל 8,200 שקלים בלי להתאמץ? פוסט וידאו
- טופס 161 – פוסט וידאו
- השוואת השתתפות עובדים זכאי הפנסיה התקציבית
- האם לדאוג לילדיי או לעצמי?
- סדר בסגר- פוסט וידאו
- כמה אלסטי תזרים ההוצאות שלכם?
- היום שאחרי הקורונה – תחזית מס’ 1
- החסכון הפנסיוני בתקופת הקורונה – שאלות ותשובות
- הקדם תרופה למכה
- מי מפחד מהשקעות
- דופקים את השחורים
- כמה עולה קילו?
- מוות באמצע החיים
- מערכת נתוני אשראי
הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להירשם לבלוג ולקבל התראות על
פוסטים חדשים.